ניחוח של נייר משובח עלה באפו של ראובן כאשר קרע את אריזת
הניילון מהגליון החדש של מדריך הטלויזיה. הוא התיישב על הספה
האהובה עליו והחל לדפדף במדריך. הכמויות האדירות של פרסומות
להרזייה עיצבנו אותו. נראה היה שאחוז גבוה מהאזרחים סבלו מעודף
משקל. ראובן שקע במחשבות. הוא דמיין לעצמו אישה ענקית שופעת
שומן מחזיקה עוף שלם ונוגסת בו באכזריות. על פניה נוזלים נהרות
של שמן צהבהב והיא גונחת בהנאה. "חתיכת פרה מסריחה", צעק ראובן
בדמיונו, "הלוואי שתיחנקי". האישה העצומה צווחה בפה מלא: "לך
תמות צנים קטן, השמר לך פן תגמור בתוך קיבתי". היא צחקקה
ומטחים של עוף חצי לעוס שוגרו מפיה.
ראובן נשלף מהחלום שלו והמשיך לדפדף. הוא הגיע למדור הרכילות
ושם התנוססה תמונתה של נערה חטובה לבושה בבגד ים. וואו, חשב
לעצמו, איזה גוף, איזו גיזרה! מייד שקע למחוז הדמיון ובילה על
חוף הים עם הדוגמנית.
כששב למציאות הגיע ראובן למדור התשחצים. "אין כמו תשחץ טוב
אחרי בילוי בחוף הים", אמר לעצמו. הוא התחיל לפתור את ההגדרות
עד שנתקל בהגדרה הכי עתיקה בספר.

"בהמה טיבטית - 2 אותיות".

ראובן חטף בלק אאוט טוטאלי. הרי רק לפני שבוע הוא פתר את
ההגדרה הזאת. לעזאזל, כמעט בכל תשחץ מסריח מופיעה הבהמה
הטיבטית. זה שכיח כמו המילה "בתיאבון" בתוכניות בישול, או תירס
ב'פיצה עם זיתים בלבד' שהזמנת.
חוסר האונים שיגע את ראובן והוא החל למרוט את שיערותיו מהראש.
בהמה טיבטית.. בהמה טיבטית.. אההה..
הוא חיפש מדריכים ישנים שבהם פתורה ההגדרה לבטח, אך חיפושיו לא
העלו דבר. לאחר שהפך את כל ביתו נכנע ראובן ונשכב על הרצפה.
"אני מוכרח לעשות משהו דרסטי", אמר לעצמו.
למחרת כבר עלה על מטוס לכיוון טיבט ובמוחו מחשבה אחת. 'עלי
להשמיד את כל הבהמות הטיבטיות'. לאחר טיסה קשה מטוסו נחת בטיבט
וראובן שכר רכב ונסע במעלה ההרים. בלילות ישן ברכבו, ובימים צד
בהמות. הוא עבר מאיזור לאיזור, מותיר אחריו גוויות רבות עד
שהגיע לכפר קטן ומיושב בכמה עשרות מקומיים. אנשי הכפר, שחגגו
באותו היום את חג הקציר, קיבלו אותו בשמחה ונתנו לו מקום לינה
ואוכל מסורתי. נערה אחת מבנות הכפר מצאה חן בעיני ראובן והוא
בילה איתה את הלילה. ראובן נשאר שבועות רבים בכפר, במהלכן למד
את שפתם הפשוטה של המקומיים, והסביר להם על 'השד' שבא מרחוק
והפך את הבהמות הטיבטיות לשטניות. ראובן אמר שעליהם להרוג את
כל הבהמות הטיבטיות לפני שהם יהרסו את הכפר. המקומיים, שנתנו
בראובן אמון מלא, התחילו להשמיד את כל הבהמות בזו אחר זו.
בינתיים ראובן נשא את הנערה לאישה וחי בכפר בשלווה. לאחר מספר
שנים שבהם התעסק ראובן בחינוך ילדי הכפר, הגיעה לאוזנו השמועה
שהבהמה הטיבטית האחרונה הושמדה. "זהו", אמר לעצמו ראובן, "אין
יותר בהמות טיבטיות, אפשר לחזור לארץ".
ראובן נפרד מאנשי הכפר הטובים.
הוא לקח את אשתו ואת שלושת ילדיו הקטנים, והחל במסע רגלי
לכיוון העיר הגדולה, שם קנה כרטיסי טיסה לכיוון ארץ הקודש.
כעבור יומיים נחת מטוסו בישראל.
הוא שכר דירה בבת ים ומצא עבודה במשרד פירסום. יום אחד כשחזר
מהעבודה התפרצה עליו אשתו, שהיתה רגועה בדרך כלל, ודרשה ממנו
לשוב לטיבט כיוון שהחיים בישראל מסוכנים מדי. "אני מפחדת לצאת
מהבית", טענה אשתו, "יש ערבים בכל מקום ואני חוששת מפיגועים.
וגם היהודים הם לא משהו. אני רוצה לחזור לחיים הקודמים השקטים
והרגועים בטיבט".
ראובן אמר לה שהם נשארים בארץ, וזה סופי. הטונים עלו כמה
מדרגות והויכוח הפך לצעקות.
ראובן עזב את הבית בטריקת דלת ונסע לפאב הקרוב על מנת להעביר
זעם בעזרת כמה משקאות. הפאב היה די ריק והברמן העביר את שעמומו
בקריאת שבועון. כאשר נכנס ראובן לפאב והזמין משקה אמר לו
הברמן: "אולי אתה יכול לעזור לי בתשחץ? ההגדרה שבה נתקעתי היא
'בהמה טיבטית שנכחדה, 2 אותיות'."
וריד גדול הופיע על מצחו של ראובן. חייו התנהלו בנחת עד היום,
וכעת נופלות עליו שתי מכות בתוך כמה דקות. ריב עם אשתו האהובה
והגדרות בתשחצים.
שוב החליט ראובן לעשות משהו דרסטי. הוא סיים את המשקה, יצא
מהפאב ושב לביתו. לאחר שיחה ארוכה עם אשתו הוא הבטיח לה שהם
ישובו לטיבט בעוד כמה חודשים. האישה נרגעה אך בימים הבאים
דאגתה גברה שכן בעלה החל במעשים משונים. מלבד בזבוז כל שעות
הלילה מול המחשב וכתיבת שמות וכתובות בפנקס, נראה היה לה
שראובן מחביא חפצים בארון. כשמצאה לה לנכון לחטט בארון נדהמה
לגלות שהוא מלא בכלי נשק ותחמושת. כשדרשה הסבר אמר ראובן שגם
הוא חושש מהערבים ובסך הכל מגן על משפחתו.
שבועות מספר לאחר מכן העמיס ראובן את כלי הנשק במכוניתו, לקח
את פנקסו עמוס הנתונים ויצא לדרך כשהוא מסרב באופן נחרץ לגלות
לאשתו הדואגת את כיוון נסיעתו. הוא שב לאחר שעות רבות ואמר
לאשתו שהגיע העת לשוב לטיבט. הם לקחו את הילדים ועלו על המטוס
הראשון. בתוך יומיים הם הגיעו לכפר ומאז לא עזבו אותו. החיים
בכפר היו שונים לחלוטין מהחיים בישראל. פה לא היו פיגועים. פה
לא היו חדשות. בישראל, לעומת זאת, החדשות היו חמות. דיווחים
בכל שעה עגולה מבית המשפט בנוגע לפרשה המסעירה של רצח 500
מחברי תשחצים.