אני רוצה לספר לכם על תות.
תות הייתה חברתי הטובה ביותר.
מהרגע הראשון שראיתי אותה בחטיבה ודיברתי איתה ידענו שתינו -
שנהיה החברות הכי טובות.
עשינו הכל יחד, בילינו יחד, ודיברנו על הכל!
היא הייתה הכל בשבילי.

תות כבר לא איתי.
היא שמה קץ לחייה לפני כמה ימים.
ועכשיו נותרתי לבד, רק עם זכרונות.

לוקחת נשימה עמוקה
אני לא רוצה לספר לכם על הדברים ששמו קץ לחייה.
אני רוצה לספר על הדברים שהיו צריכים להחזיק אותה בחיים, אני
רוצה לספר על כל הדברים הטובים שנתנה לי.
אני רוצה לספר על לב ורוד שנדם.

תסלחו לי בבקשה על זה שאני לא מספרת לכם על התחלת החברות. אלא
על אמצע החברות.
סוף... אין סוף. היא עדיין החברה הכי טובה שלי, אפילו שהיא לא
איתי פה.


אני זוכרת שתמיד כשהייתי באה אליה היינו שותות אייס קפה.
לא משנה מתי - בוקר, צהריים, ערב, או לילה... תמיד היינו
שותות.
ממנה התחלתי את מנהג השתייה של אייס קפה.

אני זוכרת שתמיד הייתי צוחקת עליה כשדיברנו בטלפון שהיא שמה
מסכה על הפנים ואני כל כך נגעלתי מזה.
ואז... חח... באנו עליה כל הבנות ושמנו מסכה (היא הכריחה
אותנו!!) וזה היה כל כך מגעיל ומצחיק והיא כל כך שמחה!! כל
כך!

אני זוכרת את החיוך שלה והכיף בעיניה כשנולדו לכלבתה, קוצ'י,
גורים.

אני זוכרת שהייתה כל כך מאושרת וגאה בעצמה כאשר נבחנה
באודישנים לזאפ וגם הצליחה.
אני זוכרת את ההכנות.

אני זוכרת את השעות שהייתה מקדישה לבניית הסימס, ואיזה אושר
כששניים היו מתנשקים או מרביצים אחד לשני.

אני זוכרת שבחג האהבה הייתה כל כך מאושרת ממה שההוא עשה לה...
איך רקדה מאושר.

אני זוכרת את הדיבור המאושר שלה כאשר הייתה עם בן דוד שלה...
אווו כמה אהבה אותו.

אני זוכרת את האהבה הגדולה שלה לתותים.

אני זוכרת את השמחה שלה כאשר הייתה מקבלת עוד תווית לא משנה של
מה לאוסף שלה, ואיך ידעה מי נתן לה מה.

ואיזה שמחה הייתה לה כאשר ישנה לראשונה החדרה החדש.


היא נתנה לי את הטיפה שאני יודעת על איפור וטיפוח הגוף.

היא נתנה לי את המרץ לעשות דברים.

היא נתנה לי בית חם כשהייתי צריכה - וזאת אני בחיים לא ישכח!

היא נתנה לי את הכוח, הכוח להילחם.

היא נתנה לי אהבה כאשר אף אחד אחד לא נתן לי.

היא זכרון מתוק.
אך גם עצוב - זכרון על לב ורוד שנדם.



תות - אני אוהבת אותך!