|
בלילות כותבת שירים
היא עבד למילים
מתרגמת רגשות לחרוזים
מיופייפים מצוחצחים
עדויים תכשיטים
מקטינה מצמצמת
משנה מתקנת
הופכת נוברת
צובעת מאפרת
המילים משנות פנים
המשפטים הופכים אחרים
זרים, לא מוכרים
ומה נשאר?
מה רצתה לומר?
שום דבר לא נותר
רק מילים |
|
|
בואי אלינו בואי
אלינו אלינו
לים...
ואם לא לים אז
לדירה שלי!
ד"ר מישה רוזנר
מתגעגע לזאת
שאהבה את התל
אביבי וממתין
במספן ציוד בתוך
חדר האוכל קומה
מינוס שתיים
הקריה תל אביב. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.