צר לי עליך אחותי צר לי  עליך
הדלקת את נברשות הבדולח
בכל חדריך
נדיבה היית אחות כדרכך
עמדת בפתח מוארת, מחייכת
מזמינה אל משכנך את כל העלוקות
הצבועים, הפחדנים מוגי הלב הנמושות
שלא נגעו בחיים, שפחדו לנסות
ואת בתוך האור זוהרת כמלכה
חילקת בנדיבותך את שפע עדייך

נבהלו מוגי הלב מעוצם היופי
סונוורו מזוהר האורות
ברחו להם אל מאורותיהם
האפלות, הלחות
שם יתפלשו להם בזוהמה
ובידם פניניך, שהפכו לאבנים

שכחו כי מלכתם היית אתמול
כשלשונם ליהגה מליצות וכזבים
במגפיים גסים לכלכו את חדריך
בבוץ שחור מלאו את ארמונך
ואיך תקומי כעת לנקות?
ונפשך כה עייפה אחות

בואי אחותי, אעזור לך
יחד נבריק חדרים ורצפות
נדלה מסחי שארית פניניך
אם קטנות ואם גדולות
ומהם מחרוזת אחרוז לך
שישמח בה לבך
ברגעי הבדידות
כשתהיי לבדך