היינו שנינו בהופעה של עמיר לב.
חיבקתי אותה מאחורה בשירים השקטים,
מדי פעם לחשתי לה באוזן את המילים, והכל היה כל כך מושלם...
אחרי הרבה סיגריות, וקצת אלכוהול, נסענו בחזרה אליי הביתה.
הנסיעה הביתה הייתה כל כך רגועה. בגלגל"צ היו את השירים הכי
יפים שיכולים להיות, ואפילו את השיר שלנו, של דייר סטרייסט,
היה...
לא יכולתי לבקש שהערב הזה יהיה יותר מושלם.
שחזרנו הביתה היא הכינה לי הפתעה.
היא לבשה את הפיג'מה עם הטרולים הקטנים והחמודים האלו,
שתמיד אמרנו שיהיה מצחיק אם היא תקנה את זה.
אחרי שהדלקנו קטורת ונרות, ושמנו מוזיקה שקטה ברקע,
עשינו אהבה, והכל הסתיים בחיבוק ובמילות אהבה.
אחרי שהיא נרדמה, אני המשכתי לבהות בלהבה של הנרות,
אבל משהו נורא הטריד אותי.
משהו פשוט היה חסר.
היה לנו ערב כל כך מושלם, ולא יכולתי לבקש יותר מזה,
אבל עדיין משהו היה לי חסר, ולא ידעתי מה.
קמתי בעדינות, והלכתי לסלון. שמתי טלוויזיה בלי קול והדלקתי
סיגריה.
אחרי שעה שבהיתי בערוץ הקניות, חזרתי למיטה ונרדמתי.


אני וענת נשואים כבר 24 שנה.
הכל הולך טוב, והכל יפה.
אבל עדיין משהו, מטריד אותי כל כך.
אני חושב שקוראים לזה,
שיגרה.