|
ראשך מוסב קלות לאחור
כאילו אין מאחוריך קיר
יושבת על רקע בטון
מחבקת רגליים שלובות לפנים
תאורת הרחוב ורוח שלווה
מלטפות את עצמות לחייך
צווארך נמתח לפני
שערך נופל ומונח על כתפייך
עיניים עצומות
רק ריסי פחם ארוכים
יוצרים שבירות אור דקות
פעם רקדת עם רדת הערב
על רקע שקיעות מדממות
יום מרוכז בך משהו אחר
דוממת, בפינת החדר
אפילו הפחם אינו יכול לפורר אותך מעצמך
רק שפתייך -
כמו שני זוחלים נלפתים
צבועות בדם. |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.