לשקר ולהסתתר בתוך שתיקה זה לא הפתרון,
בריחה מהמציאות נראתה לך כמפלט אחרון.
קראת לזה טיפול בשתיקה
ואז הרגשתי כה פגועה.
איך שהמציאות מתהפכת ומתכערת,
אני הרגשתי כה מיותרת.

וויתרת כאילו כלום,
טענת שלא הרגשת מאום.
אני נשארתי שם בוכה,
כואבת בגללך.
מתאבלת עליי,
מתאבלת עלייך.
מתאבלת על מילותייך.

אך אז, לפתע,
לא ידעתי שלא אהיה מוכנה לאותו הרגע,
לא חשבתי שזה יגיע, שאתה תופיע.
ראיתי אותך מרחוק מהלך בין דמויות וצללים
נכנסת לחדר ואני שוב איבדתי את המילים.
התכנסתי בתוך עצמי בניסיון להתעשת,
אך אז הרגשתי כה מותשת.
הייתי כה נרגשת.
הרגשתי שוב כחולמת.
אתה נכנסת לחיי שוב,
אתה הבסת אותי שוב.


אך כעת פצעיי מגלידים,
אני מחלימה.
אני מרגישה חזקה מספיק,
אני חסינה.
אני יודעת שבמלחמה הבאה,
אני אנצח ואביס אותך בשתיקה.
אדמם את ניצחוני בהנאה.
מעיניי תזלוג דמעה,
אבכה את גאוותי עד שכחה.
אראה לך שיש בי את העוצמה,
שבתוך לבי המנגינה נשמרה.
מנגינה שלא יודעת תבוסה,
וגם לא תדע!