שם, מאחורי הגדר
בלי אבא, בלי חבר,
רואה קרונות גדולים
קרונות ובהם אנשים מובלים,
לתוך הגז, למשרפה
בקור אימים, ללא צעיף, ללא כפפה.
ואמא מחבקת
ואת כולי מנשקת,
ואומרת: "אל תביטי"
אבל אני הסתובבתי וראיתי,
חייל גבוה, לבוש במדים
יורה באישה שמחזיקה ילדים.
והאישה, לאדמה היא חוזרת
שותתת מדם ובשלג נקברת.
ואני את אמא מחבקת
ובתוך לבי צועקת.
אבל אין מי שישמע,
שישמע את הדממה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.