שוב, אני נישא עם הרוח.
ורק הלב פועם, וקולו עוד זנוח.
שוב, אני חושב על פעם.
אני חושב עליך, לא מוצא שוב עוד טעם.

אני, את עצמי מאשים.
והלב כואב, החיים כה קשים.
בכי, אין לו עוד שום סיבה.
רק מחשבה. על אותה אהבה.

שוב, אני נישא עם הרוח.
ורק הלב כואב, ואי אפשר עוד לנוח.
את, עוד עליך חושב. כועס ועצוב.
ושוב מתאכזב.

וכל, שנמצא מסביב.
לא חשוב יותר, אני אינני מקשיב.
אפשר רק לחיות. משניה לשניה.
מפעם לפעם, ומדמעה לדמעה.

כל שנשאר, לבכות ולצחוק.
לבכות על עצמי, ולצחוק או לשתוק.
את, את פשוט בנאדם.
מושך ומיוחד, כמובן לא מושלם.

אני, או לפחות מה שנשאר.
אם כי חי בהווה, עוד נודד לעבר.
ומילים, אין אף פעם מספיק.
בשביל זה שמטריד בשביל מה שמציק.