ארצה, ארוקן מבע פניי
ככפפה רפויה ענודה על פרק יד סמרמר
יפחת החיוך, יקטן העצב, תתעמעם העננות
ניצוצות האור הרצים תדיר בין עיניי לרקה
שברי הרטט הדואים חיים בין זווית פה, שן
למתאר הלחי ידממו אדוותיהם
הצבע ידהה וילבן

כך, ללא מראה מובהק
סמויה ורצוחה
כל קסמיי שפוכים על המרבד
אביט קדימה
ארצה - ארקן.

ואז אקום
לא גוף, לא שפה, לא פרכוס חלציים
אל האור אטפס ואבוא, שם אבוא
ושלווה תיכתב או תקרוץ לי עיניים
אלך אחריה ולא יוותרו
אחרי טביעות של רגליים, או המלים
שלשווא נאמרו.