מסופר על ארץ כמו כל הארצות, מתישהו בימי קדם
שם כולם, ללא יוצא מן הכלל, ניזונו מלחם
זרעו והשקו וקצרו, השקיעו עד בלי גבול
ולו בכדי ששדותיהם, הזרועים בדמעות, יניבו מעט יבול
ולא תמיד בקיץ היה מה לאכול
לפעמים הקמח יצא קצת טפל, לפעמים היה לו טעם של חול
אבל היה בלחם שאכלו שם משהו נצחי
מעין אושר מתקתק כזה, מין סוד קיום הכרחי
וממילא אף אחד שם לא העז להתלונן או להתווכח
זה מה שיש, אמרו כולם, ועם זה ננצח.
ובקצה הארץ ישב לו איכר חרוץ, כמו כל אחד
רק שלאיכר זה הקמח לא היה מספיק מיוחד
אותו איכר אף פעם לא אהב את טעם הקמח
לעיתים רצה להוסיף סוכר, לעיתים קצת מלח
ולפעמים, כאשר הלחם היה מוכן וממש לפני בליעה
נזכר שבעצם הוא רוצה מחיטה מלאה
כך שבשורה התחתונה, למרות שהיה ממש ידען מתלהב
רוב הזמן הוא הלך למיטה - רעב.
ושחלילה תבינו לא נכון, דווקא לו היבול בדרך כלל הצליח
"בעסקי הקמח," ניבאו לו כולם, "יהיה לך עתיד מבטיח"
"תקים חברה, תעבור גם לשיווק
אף אחד לא יוכל עליך בשוק"
אבל הוא נשאר בשלו ופשוט לא היה מרוצה
זה לא הקמח הספציפי והמושלם אותו הוא רוצה!
הוא רוצה יותר טעים, יותר מתובלן, יותר עגול בקצוות
זה בלתי אפשרי, אז למה להמשיך לקוות?
חלשה דעתו והתקשה מעט הגוף
מאדם שמח וחייכן הפך עקשן וזעוף
והזניח שדהו במשך שנה שלמה
עד כי זה הפך לחלקה של עשב ואדמה
כבר לא היה בודק קמח, והיה ניזון מדברים אחרים
קצת ירקות, הרבה פירות מסוכרים
אבל ידע בלבו שבלי לחם משהו בו גווע
הממתקים לא בריאים וחוץ מזה, אתה אף פעם לא שבע
חשב על האפשרויות: לאכול שוב לחם? אין על מה לדבר
אין עדיין קמח מספיק טוב, ועל פחות מזה הוא לא מתפשר
אז מה יעשה עם הרעב הזה, ועם היובש בגרון?
מיד החליט - ילך הוא בדרך המוכרת:
יעשה מזה עיקרון!
מי קבע שצריך לאכול לחם? זוהי נחלת העבר!
היום הדרישה מהשטח שונה - הדיאטה תשונה לאלתר!
הקץ ללחם! הלחם הוכנס לתפריט על ידי אנשים שלרגשותיי מנוכרים!
הגיעה שעתם של הפירות המסוכרים!
יצא את ביתו, קרא לאנשי הארץ הרחוקה
נעמד על כסא, הביט בהם בלהט והסביר להם את הסברה הדחוקה
אסף אליו את כל מי שכמוהו, עדיין לא מצא קמח מתאים
ושכנע שזה לא נורא, שינסו לשבת על איזה ממתק טעים
אז מה אם זה רק סוכר, ושזה דופק את בלוטות הטעם ואת הבריאות
בכלל
יותר ויותר אנשים עושים את זה היום, זה נורמאלי, מובן ומקובל
והנה הרגיש טוב סוף-סוף, הנה הרגיע בטנו הריקה
בקמצוץ של שכנוע עצמי ואידיאולוגיה מתקתקה.
ובערב של אותו יום סוער, לפני שהכין עצמו לישון
נעל סופית את השכל הישר והלב המיוסר עמוק בתוך הארון
והנה בבואו לכיור המקלחת כדי לצחצח את שיניו
הביט במראה ומלא תדהמה הוא שפשף את עיניו
ואיזו דמות ראה במראה שכה נדהם בעטייה?
הוא ראה לנגד עיניו -
רווקה דתייה...
נ.ב. ובעקבות הערות רבות אציין שאין הבדל משמעותי
בין רווקה דתיה מן הישוב - לרווק דתי.
|
