דמעות זולגות מעיניים אדומות,
לב פועם בדממה כואבת, והבטחה נשברת על סף השמחה.
מלאכים נופלים משמיים ונוצותיהם מכסות את האדמה כשלג צח,
הסוף מתקרב בנשירת עלי הורד הנראים ככתמי דם בשלג,
ושדים מתעוררים מתחת לצללים אשר בעיניי נמצאים,
דורשים את אשר שייך לסבלי אשר מעולם לא נגמר.
נקמה לא אבקש, שנאה אכסה בקברי אוייבי, וכך אכן אנקום על קברי
שלי,
על קברי שלי אומר זאת לקראת הסוף,
אם כי מעולם לא הייתי מוכן לקבל זאת,
לעזאזל איתך!

גיהנום מושרש אל תוכי,
אל תוך נשמתי המקוללת בחלומות והבנות
אשר אינני יכול לעצור הלילה, ובשום זמן אחר.
המוח קודח בתוך ההזיות המוטרפות שלו,
רואה לא רואה את אשר נמצא בעולם,
מבקש מפלט בתוך הלהבות שלאט נכבות בפנים.
ראשי מורכן אל עבר האדמה שנמצאת מתחתי,
אינני מבקש סוף ואינני מבקש התחלה, הכל מעורב בעצמו.
גיהנום מושרש אל תוך תוכי, אל תוך סיוטי
אשר אינם נגמרים למראה היום.
לא אכנע, ולא אלחם עד הסוף המר,
כי אמסור את עצמי בידי הקרח המכסה את הלהבות, ואמות בתוך
עצמי.

נעים לעבר השקיעה, מלחמה בדמנו, מלאכים בעיננו,
רוצים לצוד את אחרוני החלומות אשר עדיין לא קרענו לגזרים.
חתכים לעורנו מדממים את הטיפות האחרונות של שפיות אל תוך
האדמה,
ואנחנו מבקשים להרגיש עוד מלהבות הגיהנום אשר חורכות את
ריאותינו.
עינינו מכוסות ברשת לבנה וקפואה של זעם.
סיוטים מייללים מסביבי ודורשים את הצייד ששייך להם כל-כך הרבה
זמן.
נרים את חרבנו ונצעק לעבר השמיים בשמחה ושנאה,
כי הנה הם הולכים למות!

כשהשמיים בוערים מזעם יוקד וגופנו רועד מפחד.
כשהירח מסתובב במקום ודמנו קופא מקור,
וכשהאור מאיר לכיוון החלומות בלבד, אל תדאגי זו רק ההתחלה,
נורא יותר יכול להיות אך לא יהיה...
כשצללים מרקדים בתוך נשמתך וליבך מפחד לפעום
תרימי מבט לעבר צלילי הצחוק, הקשיבי לשמיים המעוננים שבשמיים
ותדעי שאת לא לבד אפילו כשהעולם חרב מסביב.
זהו לעולם לא הסוף עד אשר השמיים מעל רוקדים בלט,
אז אנא ממך אל תחששי לחיות.
זוהי רק ההתחלה והסוף עודנו רחוק,
ולכן זה הולך להיות כיף אמיתי.

מלאכים מתים מרקדים להם בין הכוכבים,
וזו הבדיחה הקטנה שלי..

הרימו את עיניכם לעבר העננים שבשמיים ותיצעקו את רגשותייכם
החוצה
בזעם, בצער, יגון וכאב!
אך אל תשכחו שזוהי רק ההתחלה.

גורל מבודח והצחוק שלו מהדהדים בתוך ראשכם, נשמתכם!
הימים מתארכים
ויש געגוע רב ללילות שהולכים ומתקצרים
זוהי המציאות גבירותיי!
כואב מתחת לעור... הכל כבר לא עובר... מתי תאמרו את אשר על
ליבכם
מתי תאמרו את אשר שכחתם?
תסתכלו לעבר השמיים ותישאלו את עצמכם...

מלחמה.. זה כל אשר נותר. דם זורם אל תוך הלב וניתז משם לכל
עבר,
הקירות מכוסים בכאב ויגון. סבל וצע מטפסים מהגוף אל תוך הגרון,

לעולם אין לדעת מה ממתין בתוך האמת כ
י היחידה שאינה שונה מכל השאר.
אבקש מלחמה ודממה, אבקש שנאה וחיבה,
אבקש את האמת הנכונה, כי אין לי בקשות שונות לבקש.
דמעות זולגות על הכנפיים, ואולי... הן זולגות על החלום עצמו.

אפלה מתארכת לעבר השמש בבוקר קייצי,
יגון ניבט מעיני הציפורים כי הערפל עדיין לא נמוג מהסתיו
האחרון.
כאב נסוח על שפתיים שבורות ועייפות, דם נמרח על האדמה הקרה,
אפילו שעכשיו השמש כבר זורחת במלוא עוצמתה.
מלאכים מביטים לעבר שמיים, מחפשים אחרי ישועה,
אך הם אינם מביטים בעיני האדם המבקשים נקמה.

כוכבים במרום פורחים בחלומות,
ופרחים זורחים בתוך שדות הליל השחורים.
דמיונות ושגעונות משוטטים ביערות,
פחדים ושנאה קיימים מעבר לפינה.
מלאכים מתים מדממים על מזבח האמונה,
ואנשים עומדים בגאווה עם גבם לזוועה.
הלילה מתכסה בקור אל מול הכל,
והאדם מתכסה בחלומות אל מול המציאות.

אני יודע, אני יודע,
זה מעט ארוך (כן בטח) אז ארוך במיוחד!
תעשו לי טובה, עדיין אהבתי אותם.