צועדים על חול הים, החוף כולו לרגלינו
אך אנחנו מבקשים להיות רחוקים יותר מהבית,
דופקים פטיש על עץ ובגבנו בריזת הים הקוראת לנו לעבר המרחק.

רוחות סערה שקטות במפרשינו וגלי חלום מרחיקים אותנו מהיבשה,
אנחנו צוחקים כשמוקיון הספינה אומר לנו להביט לשמיים הכחולים
כי אנחנו יודעים שהם שחורים

שטים לעבר האופק עם רצון בלבד בקיבתנו ההומה,
מבקשים נחמה בתוך הלא נודע
וממשיכים לשוט לעבר אותה זריחה נכספת.

יצא חרא ואני יודע זאת, כנראה שאני בכל אופן צריך לרשום שירים
מיד כשהם מופיעים בגולגולת שלי.
נו טוב... פעם אחרת.