היא ניגשה לכיווני בזמן ששכבתי על המיטה, מורידה לאט את
הבגדים, מוציאה שד מחזיית תחרה, עולה בקלילות על המיטה ובמקום
להתיישב עלי מתיישבת לידי, אני מביט בה מעט מופתע ורואה אותה
מביטה בי עוברת בעיניה על גופי, גופה מתוח ידיה כאילו מחפשות
מקום להניח את עצמן והיא מתקרבת מתרחקת אם גופה.
"אתה יודע" היא מתחילה לומר ומשתתקת מרחיקה את עיניה ממני
ונשכבת לידי חצי עירומה מלטפת את הבטן השרירית שלי, עיניה
מראות כי מנסה לומר משהו אולם אינה יודעת איך, ידה זזה באטיות
על הבטן שלי בזמן שאני ממשיך להביט בה בשתיקה שניראה כאילו
מייסרת אותה, כאשר אני מתכוון לומר מילה היא מניחה אצבע מטופחת
על שפתי וממשיכה.
"אתה לא יודע אבל אני לפני שבאתי לפה הייתי זונה" היא מפסיקה
לשניה רוצה לראות את תגובתי וכאשר מבחינה כי אני עדיין לא מגיב
שוב ממשיכה, "למעשה אני כבר די הרבה שנים עובדת בזנות, אני
חושבת שמאז שהגעתי לפה זו התקופה הארוכה ביותר שהייתה לי שלא
עבדתי בזנות מזה שנים." היא שוב ממתינה לראות אם אני אגיב אולם
עיני שמביטות בה שותקות בזמן שהיא ממשיכה ללטף רכות את הבטן
שלי, בקושי ילדה בת 20 אולי פחות, ניראה כי מחפשת את המילים,
לא בטוחה בעצמה היא מרימה את היד מהבטן שלי ומפנה לרגע את
עיניה לתיקרה הלבנה בחדר הענק בעל המיטה הגדולה, עיניה משתהות
שם לרגע ארוך ואז היא שוב מביטה בי חוקרת אותי בעיניה, "למעשה
אני דור שלישי במקצוע" היא ממשיכה ואני שותק מביט בה מחפש מקום
למקד בו את העינים בשעה שעיניה מאבדות את המיקוד ומרחפות לאיזו
תקופה אחרת.

"סבתי הייתה זונה מפורסמת אי שם בפריז, אולי מהמפורסמות ביותר
בתקופתה, היא לא רצתה שאימי תהפוך כמוה לעובדת במקצוע אבל מחלה
כל שהיא חיסלה אותה ואימי נאלצה להצטרף לעובדות, ניתן לומר
שאחד העשירים שהיה עם סבתי שיכנע אותה אז והיא בחרה לעבוד
במקצוע, לאחר שנים לא ארוכות היא ניסתה לצאת מהמקצוע, היא מצאה
גבר שפגש אותה בכל מיני מקומות שבהם לא ידעו מי היא, והיא
נישאה לו לאחר זמן לא ארוך, היא האמינה למילים שלו אולם מילים
לחוד ומציאות לחוד, למרות כל הכישרונות שהוא טען שיש לו, הסתבר
כי הוא היה עוד לא יוצלח מני רבים, הוא ניסה את מזלו בכמה
הרפתקאות ולאחר שנשארו חסרי כל אפילו את מה שהיא חסכה הוא
העלים בקלילות והיא חזרה למקצוע. אני לא יודעת אם זה הפריע לו,
הוא היה בטלן, מבחינתו לשכב מידי יום בבית בשעה שהיא עובדת
בזנות היה מציאות שהוא חיי איתה בנוחות, הם הביאו אותי לאחר
כמה שנים עד היום שניהם לא בטוחים אם אני שייכת לו או למשהו
אחר, אני חושב שזה גם כן לא ממש מזיז לו, כל עוד יש לו את
המזון שלו הוא מרוצה, אני לא יודעת אם אפשר לומר אם הוא היה אב
טוב או רע אבל אני עדיין קוראת לו אבא, ילדות צריכות משהו
לקרוא לו אבא והוא מילא את המסגרת הזו כמה זמן שהייתי צריכה.

אני לא יודעת מתי הבנתי שגם אני זונה, אני חושבת שבגיל 12 לאחר
שהבנתי כבר מה אימה עושה אם הלקוחות שלה החלטתי גם לנסות את זה
אם כמה ילדים מהכיתה שלי אז, ניתן לומר שגילנו את המיניות
ביחד, אבל אני שהייתי תמיד יפה, כן אני יודעת איך אני נראית
אני תמיד נראיתי טוב, אולי משהו בגנים של אבא שלי ואימא שלי
השתלב בצורה טובה ולפחות פה יצא לי משהו, אז יצא שבאחת
ההזדמניות שאחד החברה מהשכבות הגבוהות יותר הציע לי לבוא איתו
הצידה אני אמרתי לו שזה יעלה לו, הוא לא ממש הבין אותי בהתחלה
אבל בסוף הוא קלט, אני לא ממש זוכרת איך הרגשתי שם בפעם
הראשונה, אני יודעת שהוא היה מרוצה אבל אני חושבת שאחרי שראיתי
את אימא שלי אם כל כך הרבה גברים דרך אחד החורים בארון שלה שבו
יצא לי לפעמים להסתתר כאשר הייתי קטנה, אז פשוט עשיתי את זה,
אני יודעת שהיום כבר הייתי מרגישה אחרת אם זו הייתה הפעם
הראשונה שלי אבל אז זה היה חצי משחק ילדים וחצי דרך להרוויח
כסף שמעולם לא היה ממש בבית, ההורים לא ממש רצו לתת לי יותר
ממה שהיו חייבים ומבחינתם גם זה היה מעט מאוד, כמו שאבא היה
אומר לי לפעמים "תאכלי מה שיש זה יותר טוב מלהיות רעבה" ואני
למדתי כי זה נכון, לא כי הם היכו אותי או משהו כזה כיוון שאם
סירבתי לאכול הם היו אדישים וכאשר חזרתי נתנו לי את אותו האוכל
וגיליתי אז שאוכל שאוכלים כאשר רעבים הוא טעים גם אם הוא ניראה
רע.

אני חושבת שהם גילו את זה שאני עובדת בזנות לא הרבה זמן אחרי
שהתחלתי, אני חושבת שאיזו יועצת אמרה להם, אני חשבתי בהתחלה
שהם יכעסו אולם הדבר היחיד שהטריד אותם היה הסכום הנמוך שאני
לוקחת, אימא לימדה אותי כמה מהדברים שאישה העוסקת במקצוע צריכה
לדעת ואני למדתי, אני חושבת שהיום הייתי רואה את זה כסטיה
לראות את אימא ואבא שלך מקיימים יחסים מולך ומראים לך מה צריך
לעשות ואיך אבל אז" היא משתתקת לרגע מביטה בי רואה אותי עדיין
מביט בה ואז ממשיכה "אני רואה את המבט שלך, לא שכבתי איתו,
העינים שלך מסגירות את מה שאתה חושב" היא ממשיכה ואני מפנה את
המבט מהעיניים המדהימות שלה.
היא מתרוממת מעט. השד שלה עדיין מחוץ לחזיה ואני מתחיל לחוש
מגורה אולם הסיפור שלה מסקרן אותי ואני ממשיך ושותק בזמן שהיא
חושבת איך להמשיך.
"למעשה אני חושבת שחוץ מאשר כאשר הייתי ממש קטנה אבא אף פעם לא
ראה אותי ערומה, זו הייתה איזו שהיא נקודה שבה הוא החליט שיש
קו אדום, או שאולי אימא היא זו שהחליטה ששם הנקודה אני לא
בטוחה אבל הם לימדו אותי אז ילדה בת 12 או שנה יותר הרבה מאוד
דברים על המקצוע העתיק בעולם.

לא לקח הרבה זמן עד שבית הספר פלט אותי, זה לא שהם גילו ששכבתי
אם אחד התלמידים, הם גילו את זה לאחר שאחד המורים ניתפס שם,
במקום לזרוק אותו הם החליטו שאני לא מתאימה לשם יותר, טוב הוא
לא שיקר כאשר אמר שאני זו שהציעה לו את ההצעה, וגם אני לא
שיקרתי כאשר הודיתי בזה, הוא נענש אני חושבת בהרחקה לכמה זמן
ואז חזר אבל אותי הם שיחררו לחלוטין, הם לא הסכימו שמשהי
שמציעה הצעות כאילו תהיה בבית הספר שלהם.
אני לא ממש בטוחה אם כמה גברים שכבתי מאז, לא היתה לי תוכנית
מוגדרת אז מה אני הולכת לעשות אם עצמי, אני יודעת שמזל שאבא
היה בסביבה כי לפחות הוא למרות היותו בטלן אהב להתאמן, ואם
הגוף שלו הוא הפך להיות הסרסור שלי ברמה זו או אחרת ושמר עלי,
אני חושבת שזו הסיבה שאף אחת מהזונות האחרות ברחובות שם לא
ניסתה לשנות לי אז את הפרצוף, בהתחלה בכלל לא הבנתי מה הן רצו
ממני כאשר הן ניסו להרחיק אותי מהמקום שלהן, אבל אני יודעת
שאבא סידר את מה שהיה צריך איתן ואם הסרסורים שלהן כך שאף אחת
לא הציקה לי יותר.

אני ממשיך לשכב על המיטה כמעט מפחד להמתח כדי שהיא לא תפסיק
לספר את הסיפור והיא משחררת את המילים לאט, בוחרת מילה מילה
בקצב שלה, יודעת בדיוק מה היא אומרת, יודעת ברמה שאני חש שהיא
תכננה לומר לי זאת מסיבה זו או אחרת, אני לא בטוח למה אבל
ממתין לה, נותן לדבר בקצב שלה, להוציא את שהיא רוצה.

"היה לי אפילו פעם מאהב" היא ממשיכה ועיניה נעצמות מעט, "הוא
היה בחור יפה שלא ידע במה אני עובדת, פגשתי אותו באיזה פאב שבו
הסתובבתי לפעמים, אני חושבת שכבר הייתי בת 17 אז, הוא ניגש אלי
לא כמו אל זונה אלא כאל בחורה רגילה, אני לא יודעת אם אתה יודע
את ההבדל בגישה אבל גם כאשר האדם הכי מנומס ניגש לזונה הוא
מביט בה במבט של רכישה, הוא יודע שהוא קונה אותה והמבט שלו
אומר את זה, המבט שלו חודר לתוכך ואז גם את יודעת את זה" אני
מזיז את עיני מעיניה שמתרחקות גם הן משלי "הוא פשוט פנה אלי
כמו שפונים לכל בחורה בכל מקום, הציע לי לשתות איתו משהו סיפר
שהוא סטודנט שגר באזור ושאין לו כרגע מכרים ולאחר שהוא ראה
בחורה יפה בבאר הוא החליט לנסות את מזלו, אני היום יודעת לדבר
בצורה מתורבתת אולי הרבה בזכותו אבל אז בקושי ידעתי מילה יפה
אחת אולי זכרתי כמה מבית הספר אולם עברו אז כבר מספיק שנים מאז
שדיברתי כך והשפה העשירה שלו הדהימה אותי אצל רוב הלקוחות לא
צריך שפה עשירה" היא מחייכת לכיווני וממשיכה "מה שגרם לכך
שבמשך רוב הערב שתקתי, החלק המשעשע היה שהחלטתי לתת לו על
חשבון הבית אם הוא רק ירצה כבר באמצע הערב אבל הוא ליווה אותי
עד איפה שהסכמתי, לא יכולתי או שלא רציתי להראות לו את הבית
שלי אז, ואז ניפרד ממני בנשיקה ובהבטחה לחזור לבאר למחרת, אני
הלכתי משם שיכורה הבייתה ואני יודעת שלא שתיתי אפילו מעט
אלכוהול באותו ערב, שבועיים לא ראיתי אותו, לא באשמתו אלא שאני
מצאתי תרוצים שלא להגיע לשם, ניתן לומר שפחדתי ממנו כמו שלא
פחדתי בחיים מבחור, ההרגשה של משהו שרוצה להיות איתי ולא לקנות
ממני הפחידה אותי כל כך שמצאתי כל כך הרבה דרכים להתחמק, אני
חושבת שבאותו שבוע הייתי אולי אחת הזונות שעבדו הכי הרבה במהלך
השעות של היום והלילה, אני חושבת שאחרי שבועיים החלטתי ללכת
לשם רק כדי לראות אם הוא שם ואז להתחמק, הוא לא היה כאשר הגעתי
ולכן נשארתי מעט יותר, הוא הקפיץ אותו כאשר הגיע מאחורי אם פרח
כחלחל יפיפה וחיוך של מליון דולר, הוא ידע שאני אגיע או לפחות
ככה אמר, הייתה לו תחושה ומידי ערב הוא הגיע אם פרח אחר כדי
להפתיע אותי, הוא אמר אז כי למזלי הגעתי באותו ערב אחרת היו
נגמרים סוגי הפרחים בחנות שממנה הוא הביא בכל פעם פרח אחר, אני
לא יודעת למה הוא לא הרגיש פגוע או דרש הסברים אולם היה בו
איזה קסם שגרם לכך שאת הערב סיימתי שוב חבוקה בין זרועותיו
לאחר טיול רגלי ארוך שהסתיים בנקודה שעזבתי אותו שבועיים קודם
לכן.
הוא שוב עזב אותי בנשיקה והפעם האמין לי כאשר אמרתי לו כי אהיה
שם שוב, למחרת כאשר הגעתי הוא לא היה, אחרי כמה דקות חשבתי כי
הוא החליט להחזיר לי על השבועיים הקודמים אולם בדיוק כאשר
רציתי לעזוב הגיע אחד המלצרים אם פתק, ביקשתי ממנו להקריא לי
כיוון שלא זכרתי היטב איך קוראים, הוא ציחקק מעט אבל הקריא לי,
יש להעביר פתק זה לאישה הכי יפה בבאר היה כתוב על הפתק המקופל,
אני חושבת שהסמקתי מעט כאשר המלצר הרגיש טיפה נבוך כאשר אמר לי
כי הוא מקווה שאני אכן זאת שאליה נישלח הפתק, נראיתי לו הכי
מתאימה לתאור, אני ביקשתי ממנו לקרוא את הכתוב בתוך הפתק, כאשר
הוא פתח אותו נפל עלה כותרת מאותו הסוג של הפרח שאותו הביא לי
ק אתמול, המלצר התחיל להקריא כאשר אני לקחתי את העלה שהחליק על
הריצפה, היה כתוב שם "אם החלטת לבוא ולא להבריז לי שוב אנא
הגיעי לכתובת זו.. אני לא חושב שאוכל להגיע למקום ולחוש שוב
אכזבה גדולה כל כך במידה ולא אוכל לראות אותך", אני הודיתי
למלצר ונתתי לו את הטיפ הגדול ביותר שנתתי אי פעם למלצר או
לפחות בתקופה ההיא. כאשר הגעתי לכתובת שלו הוא הפתיע אותי שוב
כאשר זר פחים ענק המתין לי ליד הדלת שאליה הוא הזמין אותי
בפתק, על הזר היה פתק ולאחר מאמץ הצלחתי לקרוא את הכתוב שם "את
הזר שמתי עם תקווה שתיכנסי ותמתיני לי בחדרי, אגיע עוד מעט"
אני לא צריכה לספר לך" אמרה כשהיא משירה את עיניה אלי "איך זה
המשיך אבל אני יודעת שהחצי שנה עד שהוא עזב הייתה התקופה
המאושרת ביותר בחיי עד אז, אני כמעט יכולה לומר עד היום, אולי
בזכותך אבל עד אז אני יודעת שזו הפעם הראשונה שהיה לי משהו
שרצה שגם אני אהנה לא רק הוא יחוש אותי, אני חושבת שאפילו
הלקוחות שלי אז חשו כי אני נמצאת במקום אחר, אפשר לומר שזרחתי
אז וזה רק הועיל לעסקים."

אני ממשיך להמתין לסיום הסיפור שלה לא בטוח עדיין למה היא
מספרת לי את הסיפור, היא השתתקה ונשכבה לידי על הגב לא מסתירה
את עצמה, אני כבר הפסקתי לחוש את הלחץ שבין רגלי יודע כי הוא
יחזור באותה קלות שבה נעלם, האישה הצעירה ששכבה לידי שתקה
ועצמה את עיניה נזכרת כנראה בו, פרצופה חייך וניראה כי אכן היא
התחילה לזהור מעט, אם כל אחד היה רואה אותה היה אומר בוודאות
כי מדובר על דוגמנית על או משהו דומה, הגוף שלה נראה כאילו
פוסל על ידי אלוהים בעצמו, ופרצופה מלאכי, אם לא הייתה מספרת
לי את סיפורה אני לא הייתי מאמין לעולם כי אכן זה היה מסלול
חייה.

היא מתרוממת מעט על הצד ושוב מביטה בי חוזרת מהחלום שבו הייתה,
שוב מניחה יד דקה על הבטן שלי מלטפת מעבירה באטיות כאחת שיודעת
מה היא עושה, "אתה יודע" היא ממשיכה "אתה למרות כל מה שאתה
עושה בשביל כולנו הופך את כולנו לזונות שלך" אני רוצה לענות
נימתח מעט אולם היא משתיקה אותי באצבע ארוכה "תיתן לי להסביר"
היא אומרת ואני משתחרר שוב נותן לה להמשיך "אתה הבאת אותי
לכאן, טוב לא בדיוק אתה אבל משהו משליחך בעולם הביא אותי לפה
לפני כשנה, אני עוד זוכרת את היום שבו הוא ניגש אלי, באותו
היום לא עבדתי, הייתי באיזה מקום בקניות ובחור חצי מבוגר לפחות
פי שניים ממני אז פנה אלי, אני רציתי להתרחק חשבתי איזה לקוח
אבל החזות שלו עצרה אותי, הוא לא ניראה כאחד שהולך לזונות, אני
לא יודעת למה אולי בגלל החליפה היקרה ואני באותה תקופה כבר
ידעתי לזהות חליפות, אולי המבט הנבוך, ואולי משהו אחר אבל כאשר
הוא שאל אותי אם אני מוכנה להקדיש לו מספר דקות הסכמתי וכך
מצאתי את עצמי יושבת בבית קפה עם אדם זר לחלוטין שהתחיל לתחקר
אותי בעדינות מבלי שאמר דבר עליו אלא רק ביקש שלכמה דקות אסמוך
עליו, אני לא יודעת איך זה בעולם שלך אבל בעולם שלי לסמוך היה
רק על אבא וגם זה לא תמיד, אבל משום מה בהחלטה של רגע החלטתי
לסמוך עליו אולי המבט שהיה לו בעיניים עשה את זה, הוא שאל אותי
לגילי והיות שרק זמן כצר לפני זה מלאו לי 18 אמרתי לו את זה,
היא חיטט עוד מעט פה ושם שאלות כלליות ואז הנחית עלי את הפצצה,
בהתחלה חשבתי שהוא איזה סוג של סוטה אולם הוא הבטיח להוכיח כל
מילה שלו, כאשר הוא תיאר את האי הזה לא האמנתי שיכול להיות דבר
כזה, ומי מהבנות שנמצאות פה הייתה מאמינה שיכול להיות דבר כזה,
באמצע שום מקום אי שניבנה על ידי אדם, ועליו יש עולם שונה מכל
מה שמשהיא האמינה בו אי פעם. מה אתה חושב היה קורה אם היו באים
אליך בכל גיל ושואלים אותך האם אתה רוצה לבוא למקום שנימצא
בשום מקום מבחינת כול העולם, מקום שכמעט איש אינו יודע אליו,
מקום שבו אני אקבל כל מה שאני רוצה כמעט גן עדן לבחורה כמוני,
איך אתה היית מגיב אם היו מציעים לך לבוא לשנה לטירה שנמצאת על
אי באמצע הים איפה שהו, ובטירה יש מאות נשים צעירות כמוני שכל
מה שהן עושות זה נהנות מהחיים, עובדות בטיפול בטירה פה ושם,
לומדות כל מקצוע שירצו על חשבון המקום, מקבלות כל מזון או לבוש
שירצו, כל משחק שיבקשו שלהן מייד, הן מכינות את האוכל לעצמן הן
מבדרות את עצמן, הן עושות כל זה ועוד הרבה יותר, איך היית
מרגיש אם היו מבטיחים לך במקומי אחת מהרחוב שאוכל לחזור בעוד
שנה או שלוש שנים אם תואר ביד בכל מקצוע שאבחר, לאחר שלמדתי
הרבה יותר מרק מקצוע, אחרי שלמדתי מה העולם מציע ואיך לוקחים
ממנו מעט בחזרה, מקום שלא רק שלא עולה לי כלום אלא עוד משלמים
לי על היותי בו".

אני שותק בוחר שלא להגיב, האי שלי הרעיון המטורף ביותר אולי
שהוקם אי פעם על ידי אחד שיש לו הכל ורצה יותר הרבה יותר,
והקים מה שאיש לו האמין שניתן בלכלל להקים, אפשר היה לומר עלי
כאשר הקמתי את זה שאני עושה את זה כי אני סוטה או משהו כזה,
כאשר התחלתי ובניתי האי היה קטן הרבה יותר, הוא עדיין היה ענק
יחסית לכל פרוייקט דומה שאי פעם נעשה, הושקע בו כבר אז סכום
שיכול היה לכלכל מדינה קטנה, סכום שאותו יכולתי לשרוף ועדיין
היה לי הרבה יותר ממה שכל אדם יכל לדמיין, אני זוכר בזמן שהיא
מביטה בי בקבוצה הראשונה של הנשים שהגיעו, היו משהו כמו מאה
שהגיעו מכל העולם, הדרישות שהיו אז ונשארו עד היום היו, בנות
שמונה עשרה עד עשרים ואחת, יפיפיות חובה, ודוברות אנגלית,
כמובן בריאות, אבל חוץ מזה עוד בעצמי לא הייתי סגור מה הולך
להיות שם, הדיל אז היה שהן מקבלות את כל תנאי המחייה שהן
צריכות על האי ובטירה שבו, הן מקבלות שכר מכובד ואני בתמורה
יכול כאשר אני רוצה לעשות איתן אהבה, היו לי חוקים מוגדרים
בראש אולם המקום כמעט מהתחלה השתנה במהירות, אם ההשקעה
הראשונית הייתה מטורפת ההשקעות באי רק גדלו דבר שלו ממש הזיז
לי, ניתן היה לומר אז שהיה לי יותר כסף מאלוהים והשתמשתי בו
כמו שרציתי, היום אחרי כמעט 10 שנים יש פה אוניברסיטה לכל דבר,
יש פה כול דבר שניתן כמעט לחלום עלים, אפילו מגרשי טניס בניתי
להן, הבאתי לפה כול מה שכסף יכול רק להביא, אני עדיין הגבר
היחיד על האי, יש פה יותר מאלף נשים חלקן הגדול מבקשות להשאר
פה מעבר לזמן שהוקצב להן גם בלי לקבל על כך דבר, בהתחלה הזמן
המכסימאלי היה שלוש שנים של תואר ראשון שהן עשו שם, אבל בהמשך
הן שיכנעו אותי ולא בקלות לתת לחשובות שביניהן להשאר עד 10
שנים, בשבילי אז זה אמר שיהיו שם מבוגרות בנות 28 מקסימום,
מבוגרות אני אומר לעצמי בצחקוק שאותו היא לא מבינה, אני בן
יותר מארבעים אז בין שלושים וקצת אבל הזמן עושה את שלו ואני
כבר לא מה שהייתי פעם.

היא ממשיכה לשכב לידי נותנת לי לטייל בדמיון שלי להזכיר לעצמי
שוב ושוב את הנתונים של האי שבניתי, את היכולות שלו לנוע בים
כיוון שכולו ניבנה מההתחלה על סוג של פלסטיק עמיד על מנת שתמיד
ישאר באזור שבו חם ואם יהיה צורך יוכל לזוז, אי שמגדל את
הירקות והפירות שלו בעצמו ומידי יום מגיעה אליו ספינה המורידה
אליו כל שהאי זקוק לו, אי שחיי את הטכנולוגיות המתקדמות ביותר
אי שמייצר חשמל הן מהשמש והן מהים, אפילו המים באי הם מיי ים
שעברו תהליך של ניקיון על מנת שניתן יהיה לשתות אותם, האי שלי
גם גודל מידי יום כמעט ניבנה כמו כוורת חלקים חלקים, מהעולם
מגיעים חלקים נוספים הנבנים לי בארצות שונות ומתחברים לאי וכך
מגדילים אותו, החוקים באי מאוד פשוטים, מי שעובר על אחד החוקים
מגורש מהאי חזרה לעולם, בהתחלה הייתי בטוח כי העונש הזה ינוצל
על ידי מרבית הנשים אולם להפתעתי הן בחרו בכל פעם מחדש להשאר,
היום אני יודע כי חלק מאילו שעזבו עושות חייל בחוץ כנראה יותר
ממה שהיה להן סיכוי אי פעם אלמלא היו באות לאי. אני יודע את זה
כי מה שהיה סוג כמוס רק לא מזמן הפך להיות חלומם של גברים רבים
בעולם הרוצים להגיע להרמון זה ונשים היודעות את יתרונות המקום
ומנסות למצוא את אחד מעובדי הבוחרים אותן, ואני כמו האי גם אני
השתנתי, אם בעבר הייתי רודף שמלות הרי שגם אני עם בגלל הגיל או
דברים אחרים הורדתי את הכמות כך שהנשים זכו בשקט שלהן והרווח
היה גדול מההפסד של לשכב איתי, ניתן לומר שלמרות שיכולתי לקחת
כל אחד שרציתי כמעט ולא היה קורה שהייתי צריך אישה והן לא היו
אילו שבאו אלי, אני לא יודע אם זו העוצמה של להיות הבעלים של
מקום כמו זה, או זה שהייתי הגבר היחיד באי אבל מה שעשה את זה
גרם לכך שלא הייתי צריך לנצל את החוק שנקבע עוד בימים הראשונים
על הזכות שלי אלא להפך לא פעם הייתי מחוזר יותר מאשר האמנתי
בחיי כי אחוזר.

אני מסתובב לכיוונה והיא מבחינה כי חזרתי אליה "מה שאתה לא
מבין זה שזנות זה לא בגלל החובה, הבנות פה לא זונות כי אין להן
ברירה, רבות מהן יכלו להמשיך בחייהן בלי האי שלך, בלי ללמוד
בלי כל היתרונות שהאי שלך יכול לתת להן, אנחנו זונות מבחירה,
אנחנו אולי הזונות היקרות ביותר בעולם ואפילו שאתה לא משלם לנו
על כל פעם הרי שבסופו של דבר אתה הופך כל אחד מאיתנו על ידי
הנתינה שלך גם עם היום אתה לא דורש כבר בתמורה לזונה, וככה אתה
הופך אותי שוב למה שכבר שנה לא הייתי, שנה מאז שהגעתי לפה, שנה
שלא הצלחתי להבין את הבנות שרדפו אחריך, הבנות שהביטו עליך
בהערצה בכל פעם שהצל שלך חליף על פנייהן, בהתחלה חשבתי שזה
בגלל הכסף שלך" אני מביט בה תוהה מה היא יודעת על הכסף שלי
והיא רואה את המבט העונה בקלות "את השנה האחרונה מאז שהגעתי
השקעתי בהפסד שצברתי במשך כל שנות העבודה האחרת שלי, למדתי כל
מה שיכולתי חזרתי לקרוא וסיימתי לימודים, האי שלך אפשר זאת
ואני יודעת שאתה יודע זאת, אולם אני המשכתי ללמוד וכאשר את
זונה את מבינה עד כמה הכסף משנה חיים, אז למדתי כלכלה והבטתי
סביב, ואחת כמוני יודעת כמה עולה לחיות בחוץ ובדקתי כמה עולה
לחיות פה לאחת ובטח לכולנו ושאר מה שעולה או עלו החומרים, ניתן
לומר שעשיתי מחקר ענק על האי שלך במשך כל כך הרבה זמן שאפילו
אני התרשמתי מהכמות של הכסף שהוצעת פה, אני חושבת שאתה בהחלט
האיש הכי עשיר בעולם, אני חושבת שאין איש בעולם אולי אפילו אתה
שיודע כמה אתה עשיר, אבל לא זה מה שאני חושבת שמושך אותן את
אותן נשים נערות כמוני שרק חולפות את עשרים השנים הראשונות
שלהן בעולם, אני לא יודעת אם זו העוצמה שבה אתה יכול להשפיע על
חיי כולנו בהנף יד, אני לא יודעת אפילו אם זה איך שאתה ניראה
אולם אני יודעת מהמבט של הזונה שאתה לא כמו כל לקוח רגיל, אתה
שונה, ובגלל זה באתי, רציתי למצוא מה יש בך שונה, מה יש בך כל
כך לא דומה לכל לקוח שהיה לי, ולכן בחרתי לספר לך מי הייתי עד
לפני שנה."
היא משתתקת ומביטה בי ממתינה לשאלה ממתינה לתשובה, אני נושם
עמוק חושב על המילים שהיא אמרה, מסנן אותן לאט כמו שאני נוהג
לעשות לפני כל עיסקה, בורר אותן אחת אחת להבין אותן לחוש אותן
כמו שאני נוהג לעשות לפני כל החלטה חשובה שלי, כמו שלמדתי פעם
שצריך לעשות וכך הפכתי למי ומה שאני.
"אז מה את?" אני עונה בשקט לכיוונה, היא מתרוממת מעט ונשכבת
עלי, "אני כבר לא זונה, אתה יכול לתת לי הכל, אולם אני לא זונה
יותר, לא שלך ולא של אף אחד" היא משתתקת לרגע בזמן שאני מתחיל
לחוש שוב צמיחה בין רגלי, "אני מפסיקה להיות זונה כי אני בוחרת
החל מהיום להיות מה שההוא היה לי, מהיום אני מאהבת ואני שלך"
מסיימת ומחייכת לכיווני.