מוטי פרי-מור / לבד |
מצמצם עינים,
העצב,
כסערת הים,
גועש בי.
הדמעות,
כגשמי החורף
זולפות על פני.
לבד...
כמו פרי שעל הארץ נשר
ואינו שייך יותר לעץ,
עליו -
משתלטת הרימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|