א.
הסתיו נפל עלי בעיר חדשה,
לא מוכרת
צבעי העלים, הנופלים לאיטם
בצהוב לא דומה, לא מוכר
צהוב של ארץ אחרת.
גם הרוח הנושאת אותם
מצמרות העצים, עד לאדמה, דרכי- גם הרוח שונה.
ואני עומדת לי כאן
עם סתיו בצבעים ותחושות
ממקומות אחרים,
אולי גם אני כבר שונה
ונופלת עם סתיו,
נופלת
עם
העלים...?

ב.
וכששאלת אותי לאן אני נופלת
ומהיכן צונחת אט-
לא יכולתילענות לך,
לא הצלחתי לתאר.
"זו תחושה" אמרתי חרש
כי מנשמתי אני נופלת,
כמו מצמרות עצים
והרוח הנושבת
מנערת ענפים,
כמו גם את הרגשות שלי בפנים,
שכל רגע משתנים.
והעצים עמדו תמירים ואיתנים,
אך קצת קודרים-
מנושלי עלים.
מה הרגישו הם
כשהרוח ניגנה בענפים?

ג.
גם את כמותנו,
לחשו לי העצים-
חזקה, שורדת, עומדת בקשיים.
אך אני הרגשתי
קצת כמו העלים-
נישאת ברוח
במסלול של החיים.
והרוח ניגנה לי
צליל קסום, חדש-ישן
על עצים מנושלי עלים
אשר עומדים איתן
ועל העלים הנישאים במסלולה,
והיא שרה לי שירים
על אנשים שנמצאים עכשיו
הרחק מבית,
ועל צבעים של סתיו.