מרמור זה מצב שלא כדאי להיות בו. כלומר, עדיף לעבור לידו
ולהגיד שלום, אבל אם אתה כבר בו - עדיף לא לראות אנשים, ואם
אתה רואה אנשים - עדיף לא לדבר, ולנסות לעשות חיוך, למרות
שייראה כחיוך מאולץ, כאילו אתה מתרכז במשהו שאינו נמצא. אם אתה
נמצא בו, במירמור, אז כמו כל דבר, תעשה תחקיר להפקת לקחים: למה
אתה שם?

אני אנסה לפענח למה אני שם:

כי התחלתי לקשור קשרים במעלה הדירוג של החמאס עם השייח' יאסין.
היינו עושים רייסים על הכיסא שלו, אפילו חתמתי לו על כיסא
"חדש" ביד שרה, והישראלים האלה החליטו שעכשיו, רגע לפני המינוי
שלי, צריך לפנות מקום חנייה לנכים גם בחוף עזה, ליד המסגד
(מסגד זה בית כנסת של ערבים).

אולי כי התחלתי לקשור (אני צריך להפסיק לקשור, אולי לסרוג או
לרקום...) קשר עם מישהי די נחמדה. עברו שבועיים והיום היא
התקשרה אליי לסלולרי (היום לכל אחד יש כזה, אפילו לצביקה פיק
יש, למרות שבעצם ליאסין לא היה...) אמרה לי שהיא לא מבינה
אותי, זה לא אתה זה אני וכו', ומה זה ההומור הזה, שאני נותן לה
טלפונים מוזרים?

אולי כי אחרי אלפי, טוב לא אלפי, מאות, טוב לא מאות, עשרות,
טוב גם זה לא, אולי אחרי עשרה ראיונות עבודה (הרי עכשיו
חמאסניק אני לא אהיה) לפחות, כולם אומרים אנחנו נחזור אלייך,
בלועזית זה נשמע יותר טוב, והם לא חוזרים...

מה כל כך קשה לחייג את המספר 9631631, הנה 1 3 6 1 3 6 9 ...
פנוי (איך פנוי? הרי אני מחייג!)
"הלו, שלום, לאן הגעתי... ? אמריקן מדיקל סנטר? מה אתם עושים?"

"פלסטיקה, מרכז לבריאות האישה ו..." (אני אפסיק פה, הרי אני לא
מקבל מהם תמלוגים).
"יפה יפה, במירמור אתם מטפלים?" (...) "אה, לא? בסדר, טוב, רק
בדקתי..."

אז זה מסביר לי די הרבה דברים. כלומר, זה לא אני זה הם, הבית
חולים הזה. איך טעיתי? הרי זה לא המספר שלי... טוב, מהמירמור
נפטרתי וזה לא עלה לי הרבה, רק שיחת טלפון...
שניה, יש לי טלפון!
"הלו שלום, כן מדבר, מי זה? רבקה מ'יד שרה'... ? בקשר לכיסא
גלגלים שחתמתי עליו, מתי אני מחזיר אותו... ? אה..."
מ י ר מ ו ר