יש שהיו מסכימים להגדיר "אושר" כ"מצב בו אתה שוכב עירום, מתחת
לגופה העולה ויורד של ברבי איטלקיה".  זה מה שאני חשבתי
כשהתבוננתי בגבה של מדלן, ובתלתלים השחורים שקיפצצו מולי בחדר
הקטן ברובע החלונות האדומים באמסטרדם.  חשבתי, ודחפתי יותר
חזק.
-"אח!  אל תכניס עד הסוף!  אני יודעת מה שאני עושה".
-"מה?"
-"כשאתה מכניס עד הסוף זה כואב לי.  אני בסך הכל אישה" אמרה,
וחזרה לקצב. "לא מכונה".

התבוננתי בגב השחום והקמור מעט, שחזר לעבודתו.  ספרתי את
העליות.  שלוש לנשימה, שלוש לנשיפה.  בכל פעם שירדה נוצר קמט
בישבן השמאלי שלה.  תהיתי אם ידעה על קיומו.
-"תנסה להתרכז.  ככה אתה לא תגמור אף פעם, ואין לך עוד הרבה
זמן".  היא התרוממה מהמיטה והלכה להביא ג'ל כחול מאיזו מגירה.
היא התישבה עם הגב אלי, ומרחה את הקונדום.
-"תסתכל" הראתה לי "הזין שלך הוא עקום כמו בננה, וזה כואב".
-"פעם ראשונה שמעירים לי על זה".
-"זה בגלל שהחברות שלך נרגעו".
-"מה?"
-"נרגעו!  נרגעו!  כשבחורה שאוהבת אותך שוכבת איתך אז הגוף שלה
נהיה רגוע, ואז היא משתחררת בשבילך והזין נכנס חלק-"
-"טוב טוב, הבנתי".
-"פה אני לא נרגעת עם אף אחד".  מדלן עלתה בחזרה על הבננה.
הגב, שוב, אלי.   אני התחלתי לחשוב ברצינות על דרך להוציא משהו
מתוק ממאה הגילדנים שלי.
-"תגידי, איך את עם נשיקות?"
-"אסור לאף אחד לנשק את הגוף שלי".
-"אז מה דעתך לפחות להסתובב אלי?"
-"פה אני לא מסתכלת לאף אחד בעיניים" המשיכה מדלן לעלות
ולרדת.
-"נוריד אולי חזיה?"
-"זה יעלה לך עוד חמישים גילדן".
-"דוגי?"
-"זה גם חמישים גילדן.  תשמע, כדאי שתתרכז.  הזמן שלך כמעט
נגמר".
לא נותר עוד דבר מלבד הכבוד.
-"טוב.  די.  יקירה, עצרי.  בואי נפסיק".

מדלן ירדה מהבננה, שכבר היתה בתהליכי חזרה לתות, וזרקה אלי
מגבת נייר קטנה מהמגירה שלה.  לא היה מה לנגב.  לא על הקונדום
ולא מתחתיו.
-"גם ככה הזמן שלך נגמר".
-"כמה זמן זה היה?"
-"רבע שעה".
עכשיו הפנים שלה שוב היו מופנות אלי.  פנים חדות ומפוסלות.
עיני תכלת.  אותן עיניים שגרמו לי להכנס מהרחוב, מלכתחילה.
המבע שלהן היה קבוע, ולא מפוענח.
-"אני לא פה בשביל להנות.  אתה יודע.  אני פה בשביל לעבוד.  גם
החדר עולה לי הרבה כסף".
-"מישהו בכלל גומר מזה?"
-"בטח, האנגלים כל הזמן מזיינים וגומרים.  מאיפה אתה?"
-"אסור לאף אחת לדעת מאיפה אני".
-"מה?"
-"לא משנה" התלבשתי מהר.
-"זו פעם ראשונה שלך, נכון?"
-"כן".
היא אמרה משהו במבטא שלה, שלא הצלחתי להבין.  שאלתי "מה?"
-"אוף, האנגלית שלך לא כל כך טובה.  אמרתי שאתה לא מתאים
לדברים האלה".
סגרתי את המעיל ופתחתי את הדלת.  "גם את לא".
לרגע משהו השתנה בעיניה.

נכתב עבור מגזין "שינקין" גליון מס 5, יוני 2001.