יש לי איידס והחברה שלי נורא מתרגזת מזה.
אני מנסה להסביר לה שאני לא הולך למות בעוד יומיים או משהו כזה
אבל היא רק בוכה וצועקת כמה אני חסר אחריות ואיך זה שלא חשבתי
עליה ועל מה שיהיה.
היא נורא אוהבת כשאני אומר לה שאני מצטער ושהיא צודקת במאה
אחוז והכי עושה לה טוב, לשמוע אותי אומר שטעיתי. אבל דווקא
עכשיו היה לי נורא חשוב להסביר לה בדיוק מה היה.
רציתי שתבין שלא תמיד חושבים על מה שקורה ועל מה שיקרה ועל
המורה מהשיעורים של חינוך מיני ששמו לנו במערכת דווקא במקום
התעמלות ושמרחה את המילה "קונדום" על שיעור שלם פלוס חצי
הפסקה.
יש רגעים שאתה מחבק ומנשק ומודה לאלוהים ממש באותו הזמן, ואם
אתה שולח יד למגרה ומוציא חבילת קונדומים ריקה, אז הסיכוי
שתקום, תתלבש, תחפש כסף קטן, תיקח את המפתחות של האוטו ותיסע
לבית מרקחת שווה לסיכוי שהיא באמת תישאר שם.
לחברה שלי קצת קשה להבין את זה, כי היא ראתה בערוץ הסרטים
מישהו שכל הגוף שלו התפורר אחרי המון שנים של סבל והיא ממש
בטוחה שעוד מעט יהיה סרט המשך עליי.
אחרי שאני מתייאש מנסיונות להסביר והיא קצת צועקת פחות, אנחנו
מתחבקים ואני מלטף את פניה ומנשק אותה.
וכשאני אומר לה שהכי חשוב זה שהיא אוהבת אותי, היא עונה לי
שהכי חשוב זה הבריאות ואחר-כך שמה לי שני קונדומים ומורידה את
החולצה.