תעלומת האיך הטרידה אותנו כל תקופת לימודנו באוניברסיטה.
בהתחלה נתקלנו בזה מידי פעם, וככל שהזמן חלף, התודעה שמשהו
מוזר קורה כאן הטרידה אותנו יותר ויותר. זה התחיל בתחילת שנות
השישים, בשנה הראשונה שלי באוניברסיטת חיפה, כשאני ומיכל קמנו
מהכיסאות בסיום אחת ההרצאות המתישות של פרופ' שביט בקורס למנהל
ציבורי.
צעקתה של מיכל הדהדה עד לקומה ה-40 של מגדל אשכול כשהתברר
שמסטיק בזוקה נדבק לחולצה החדשה שעלתה לה 600 שקלים בכיכר
המדינה. "יו, אני לא מאמינה... חולצה חדשה... מי האידיוט הזה
שהדביק את המסטיק על הכסא?!", היא אמרה ושנינו הסתכלנו על הכסא
וראינו את הכתובת "איך" רשומה בטוש שחור על הכסא.
ככה זה התחיל. מיכל לא הייתה היחידה שנתקלה במסטיק בזוקה
המלווה בכתובת האיך. בכל תחילת הרצאה וסיומה היו מזדקפים לפחות
חמישה סטודנטים ומשילים מחולצותיהם מסטיקים על מנת להיתקל
בכתובת האיך על הכסא שעליו ישבו. תעלומת האיך עלתה לסדר היום
הציבורי כשהעיתון "פסק זמן" פרסם כתבת ענק בשם "מדביקים אותנו
לכסא" ובה דיווח על מאות סטודנטים שנדבקו לכיסאותיהם בעזרת
מסטיק בזוקה שהיה מרוח על פני כתובת האיך בטוש שחור.
כל העניין תפס תאוצה כשהנהלת האוניברסיטה החליטה לשכור חוקרים
פרטים על-מנת לגלות מי עומד מאחורי התופעה הזו. כשסיימתי ללמוד
עדיין אף אחד מהם לא הצליח לאתר את משחית הכיסאות המתוחכם.
סיום דוקטורט במנהל עסקים בארה"ב ואח"כ היגררות לעולם הפוליטי
הסוער הצליחו להשכיח ממני את אותה תעלומה עד שנבחרתי לכנסת
ישראל בתחילת שנות האלפיים. מידי פעם הייתי קולט חברי כנסת
מדושנים קמים מכיסאם ושולים מסטיק מישבנם המנופח. הבום נחת עלי
כשזה קרה לי וכשבזמן המאבק להסרת המסטיק, עיני קלטה את כתובת
האיך הנשכחת על הכסא. הבנדיט נמצא כאן, חשבתי לעצמי בהתרגשות.
במבט מהיר שהעפתי על המליאה המנומנמת נתקלה עיני באריק שרון
שישב שתי שורות מתחתי ולעס מסטיק להנאתו. לאחר סיום הישיבה
התגנבתי בחשאי אל הכסא שעליו ישב אריק על מנת לגלות את המסטיק
מודבק על הכתובת - איך, שעכשיו הבנתי שמשמעותה היא "אריק ישב
כאן".