עצב פנימי / מדיי פעם |
בדיוק,
אז אין לי מה להאשים.
אני לא רגילה שמתעלמים,
ולא רוצה להתרגל,
אך גם לא ארדוף.
לא, לא צריך לדבר כל הזמן,
אבל את אותה שיחה רגשית,
יש בה צורך, שחרור לחצים.
אתה כבר לא גורם.
זו רק אני, כך הרגש דועך.
זכרונות מדיי פעם
וזה אף פעם לא יהיה אותו דבר,
הרסנו דבר טהור,
וזה הותיר אותי חלשה.
זה לא מפסיק,
היד רועדת
הדמעות חנוקות,
דיי כבר, דיי!
טורחים להזכיר לי
כמה שאני לא לבד,
מצב אליו אני כמהה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|