יושבת בחדר, בוהה מהופנטת בערימת עשן שמסתובבת סביבי, מסתבכת
סביבי.
הוא עולה למעלה, ואז כמו תפוח שנושר מהעץ, נכנס לי לאף ולפה
ולעין.
הצורות על הקיר משגעות את השכל, זה מטריף מה שטריפ כזה קטן
יכול לעשות,
ואני לעשן מהופנטת, מכורה, אסורה, וזה טוב, וזה כל-כך כל-כך
נורא...

מי ידע שזה מה שיקרה, מי אמר שזה מה שקרה?
יכולה לעוף, יכולה לצוף, יכולה לחיות וגם למות, באופציה לא
ברורה

אני עפה אל תוך ערימה של עשן, יודעת שהאפור הטוב הזה לא תמיד
יהיה איתי,
אבל מוכנה להתמודד, להתמרד לנוכח העובדות.
אתה נכנס לחדר, רואה אותי רואה אותך בין העשן לעשן,
מחרמן אותך כל העניין הזה של חוסר התגובה, אז בוא אליי, בוא
ותן לי זין.

מי ידע שזה מה שיקרה, מי אמר שזה מה שקרה?
יכולה לעוף, יכולה לצוף, יכולה לחיות וגם למות, באופציה לא
ברורה

העשן מפסיק, האשלייה חלפה, אתה ואני במיטה שוכבים, שנינו על
הגב
הריח המסריח של הסיגריה שלך טובע בריח הקטורת, שנגמרה עכשיו
איך עשן מוצא אותי כל פעם, חבוייה ונסתרת ומתה לזיון
ואיך אתה הולך, קצת אחרי שאני גומרת, ולא חוזר עד הלילה הבא
שהטריפ שווה ציון.

מי ידע שזה מה שיקרה, מי אמר שזה מה שקרה?
יכולה לעוף, יכולה לצוף, יכולה לחיות וגם למות, באופציה לא
ברורה