רנן לבי בהמיית אהבתי
ובער גופי משלהבת תשוקתי,
כאשר באה ואמרה:" תן לי יד,
בוא ונצעד אל המחר יחדיו".
לחשתי באזנה:" לפני המחר ישנו היום
בו כדאי למזוג עד תום
את קולות רחשי הלב
כאשר גופינו לאחד יהיה."
ראיתי הניצוץ הנדלק בעיניה
אף כי מעט נלחצה
ובקול עגבים לי אמרה:
"סבלנות לך איש, הרי תדע
שלא אדע איש זולתך
וכל אשר לי - יהיה שלך".
ידעתי כי נכשלתי במשימת כיבושה,
הבנתי שהיא בעצם אישה קרה
המקרבת ומרחיקה
באמנות המלה.
29/03/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.