צועד לעברך בתוך סיוטיי ומחזיק ורדים שחורים בידי הימנית,
מבקש להתקרב אלייך, אך לא ללכוד אותך,
כי הצער מר מדי בשבילי ואני רוצה את המתיקות בחופשיות של
החיים.

שדות של פרחים נוסטלגיים פורחים בחצר בית הספר הישן,
צחוק תינוקות מהדהד בעמקי נשמתי,
מרעיד את גופי מעוצמת הצחוק האדירה אשר נעה בריאותיי.

ממשיך לחיות את הרגע ולנסות להתקיים בתוך הפנטזיות שיצרתי
לעצמי,
אך רוצה לצאת החוצה ולחבק אותך צמוד אליי,
להרגיש את פעימות לבך מרעידות את חושיי,
מהדהדות בתוך נפשי וגורמות לי להרגיש בחיים.

ממשיך לצעוד בתוך החלומות הקטנים שפיזרת מסביבך,
מוכן לצעוד ביחד איתך לעבר שמיים כחולים, לטעום את הבוקר
הזורח,
מוכן לצעוד לבדי אל תוך חלונות העבר הנוסטלגי, ולראות את
חלומותינו.

אני לא מוכן לצעוד למען חלום מהעבר אשר אין בו יותר מטרה,
לא מוכן להקריב כה רבות למען תמורה, או כלום,
אינני מוכן עוד להקריב למענך כשאת רוצה ללכוד את חלומותייך.

צועד לעברך מתוך סיוטיי ומחזיק זר ורדים שחורים בידי הימנית,
מבקש להחזיק אותך קרוב אליי, מבקש לצפות בשמש זורחת בעינייך,
וממשיך לצעוד אל תוך הלילה עד אשר אוכל לחבק אותך שוב...