עוצמים עין ומשהים אחת
שולחים יד לאופק,
נוגעים ומביטים במרחק,
החיות ליד הנשקף.
עוצמים עיניים
ונוסעים בחלקות הנפש
מחברים בין מרחקים אגדיים
לבין עצמים ממשיים גבוליים
ויוצרים מהרגעים כוריאוגרפיה-
מפלות ורעידות לא בקו ישר
מחול מודרני של מחלת הנפילה
ליטופים פסיכוטיים עדינים בפנים.
בעולם חוצה רכבת,
פעמוני העדר חודרים לשקט
מאווררים את שמי התכלת
וממשיכים בזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.