השעה היא שעת בוקר. גברת שמש הקיצה לה משנתה.
לאחר התמתחויות קלות, צחצוח שיניים וכמובן ארוחת בוקר קלה,
הואילה בטובה הגברת לעלות ולתפוס את מקומה ברקיע. לאחר מספר
דקות החלה הגברת להרגיש לה בנוח שם למעלה וחיוך רחב החל עולה
על שפתיה. לפתע, קרני אור גדולות וזהובות החלו להישלח להם אל
הקרקע, מעין מחוות בוקר טוב קטנה מהגברת הגדולה שם למעלה.
קרני האור החלו חודרות אט אט מבעד לתריסים. שוכני הארץ הקטנים
החלו מקיצים משנתם. גם הם, ממש כמו הגברת הגדולה שם למעלה,
החלו מתמתחים, מצחצחים שיניהם וכמובן אוכלים איזו ארוחה מזינה.
גם הם מוכנים כעת לתפוס את מקומם שם למטה על האדמה.

בבית אחד קטן, בחדר בפינת הבית הן עדייין ישנות, מסרבות להיכנע
לחיוכה הכובש של השמש.
הן מתכווצות חזק חזק, נאחזות אחת בשנייה, מסרבות להרפות.
לעיתים מביישנות; הן פשוט חוששות, סה"כ העולם יכול להיות מקום
מאוד אכזר. הן מתכנסות בתוך עצמן וזורקות מבט חטוף כל מספר
רגעים. מבט לא ממוקד, מאין סקירה חפוזה מלאה חששות ומיד
משפילות הן את מבטן חזרה.
לפעמים זו פשוט עצלות הנובעת מיום סוער שהן חוו אמש. הן פשוט
צוללות להן לאיטן אומרות לעצמן  "רק עוד כמה דקות בבקשה, אנחנו
כבר קמות !"
אך ישנם בקרים שהן פשוט מפתיעות. למרות היותן חברות וותיקות הן
מחליטות כי הגיע הזמן להכיר חבר חדש! וכיצד ניתן להכיר חבר
חדש? יש לצאת לנדוד. הן אורזות תיק קטן, אולי גם מעט אוכל
ולדרך הן יוצאות.
כעת הן כבר לא מתביישות או עצלות, הן רק רוצות לספוג עוד ועוד.
במסעותיהן הן מכירות אנשים חדשים. חלקם טובים חלקם רעים. הן
רואות נופים מרהיבים חלקם ירוקים חלקם מדבריים.
ממש כמו מסע מן האגדות!

כעת הן כבר לא זורקות את אותם מבטים חטופים, לא ממוקדים, אלא
הן מביטות ארוכות, בוהקות, מהופנטות. לעיתים הן כמו רך קטן שרק
נולד. כל היום הן מחויכות מנסות לגעת בכל דבר חוקרות, שואלות
שאלות. אך ישנם רגעים שבהם הן אדם קשיש. אחד שכבר חווה די
בחייו. ברגעים כאלה הן לא מחייכות, לא מתעניינות, הן פשוט
שבעות.
אך כמובן לא נשכח את אותם רגעי אושר שבהן הן קורנות שולחות
מבטים מסופקים האחת לחברתה.
כמובן ישנם גם רגעי עצב. הן חשות כאדם הטובע בים והן מנסות
להמשיך לצוף מעל המרה.
הן כועסות, מקנאות ואף משועממות ורבים המקרים שהן פשוט לא
מובנות.

אנו בני האדם הפשוטים שלא ניחנים בכוחות קסם או יכולות כישוף
קשה לעיתים להבין את טיבם. כל היום אנו עוסקים בניחושים
גישושים על טיבו של מבט זה או אחר. אך אתם יודעים, זה כל הקסם
שבדבר. אותם רגעים שבהם אנו מנסים להבין את טיבו של אותו מבט
מעמיקים את חיינו. הכל נהפך פחות צפוי מעין משחקי פנטומימה
להבנת נפש האדם.
טועים, צודקים, בסופו של דבר החיים ממשיכים.

גברת שמש נהיית לה מנומנמת ברקיע וכך גם שוכני האדמה. אט אט
צוללת לה לעולם החלומות. כך עושות גם חברותינו הקטנות.  בלבן
אומרות מחר יום חדש, מלא תובנות.