אז הצתת האור, וחיממת את לבי
לא היית הראשון שהיה כך לצדי
אז ליטפת את פניי, וחייכת ברכות
לא היית הראשון שעשה זו הטעות.
אז נשקת את שפתי, זוג השקט העזוב
לא היית הראשון שאמר שלא ישוב
אז אחזת במתני, ורקדנו בשממה
לא היית הראשון שרקד כאן בדממה.
אז אמרת לי מילים, שהאירו את פניי
לא היית הראשון שחשב שזה כדאי
אז דברת על המשך, שבועות ורגעים
לא היית הראשון שסיפר לי סיפורים.
אז כתבת לי מכתב, "כמה שונה ומיוחדת"
לא היית הראשון שפתח את זו הדלת
אז אחזת בידיי, ונתת לי קצת חום
לא היית הראשון שהוביל לשום מקום.
אז שנאתי את עצמי, והרגשתי אשמה
והבטחתי שבפעם הבאה אהיה שונה
ושנאתי היותי, כעוסה ועקשנית
אך את אלו התכונות, שוב אוהב אני שנית.
אז הלכת מביתי, לא חזרת מעולם
לא היית הראשון, רק היית כמו כולם
אז מחקת חיוכי, לא הבטת לאחור
לא היית הראשון שכיבה בי זה האור. |
