[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גלי שדה
/
חלומות בלתי ממומשים

נגה מששה את צווארה התפוס, ואמרה לעצמה שהגיע הזמן לעשות
הפסקה. היא עבדה רצוף מאז הבוקר וכבר כמעט שאיבדה את התחושה
באצבעות ידיה, שהקלידו רשומות כאוטומט, בשעה שהתרוצצו מחשבות
שונות בראשה.

היא לא יכלה להפסיק לחשוב על נטלי, שישבה בקצה השני של החדר,
ודיברה בטלפון. הקול של נטלי נשמע כמעט כמו הקול של נגה
בטלפון, ולכן אנשים היו מתבלבלים ביניהן לעתים קרובות.

נטלי דיברה עם החבר שלה בטלפון, ונגה חלמה בהקיץ, כפי שהיא
נוהגת לעשות כשהיא טרודה במחשבות, ודמיינה איך זה היה יכול
להיות, אם היא היתה בנעליו של עוזי, החבר של נטלי.

היא קנאה בו, כי נטלי היתה שלו, והם היו ביחד כל הזמן. נגה
אהבה את נטלי. היא היתה מאוד מיוחדת עבורה, כי לא היו הרבה
אנשים כמו נטלי, שבאמת הבינו אותה ושהיה להם צירוף כל-כך מיוחד
של תכונות כמו שהיה לנטלי - עדינות ורגישות, ביחד עם חוכמה
ותבונה, ואף יופי למכביר - נטלי היתה בחורה גבוהה ורזה, היו לה
תלתלים זהובים ועיניים גדולות ירוקות, שכשנגה היתה מביטה בהן,
היא היתה טובעת בתוכן.

נטלי עוררה בנגה רגשות כל-כך חזקים, שנגה הרגישה שהיא רוצה
לחבק אותה, אבל לא היה לה אומץ. הן היו חברות טובות והיו גם
מדברות בשעות שאחרי העבודה, אך נגה חששה שנטלי תדחה אותה אם
תנסה להתקרב אליה באיזושהי צורה, ואת זה היא לא יכלה לשאת.
נגה התעוררה ממחשבותיה. נטלי סיימה את שיחת הטלפון, ולפתע
נכנסה למשרד יעל, חברתה של נטלי.

נגה קנאה ביעל, כי לא היו לה מחסומים בשפת הגוף ובהתנהלות
היומיומית כמו שהיו לנגה, ותמיד כשהיא ראתה את נטלי ויעל ביחד,
היה נדמה לה שנטלי הרבה יותר חופשייה בנוכחותה של יעל מאשר
בנוכחותה שלה, וזה הכאיב לה. כל פעם שראתה את נטלי ויעל ביחד,
היא ייסרה את עצמה, ''למה אני לא יכולה להיות יותר משוחררת כמו
יעל?'' הטלפון צלצל. הייתה זו אילה, חברתה של נגה.

''היי נגה, מה שלומך''?
''הכל חראגיל, את יודעת. מה איתך?"
''יש לי מלא עבודה, אבל אני רוצה לקחת הפסקה עכשיו. בא לך
לקפוץ אלי?''
באותו רגע, יעל, שהיתה במשרד, התקרבה אל נטלי, עם חיוך מאוזן
לאוזן, ובישרה לה בשמחה כי הצליחה למצוא לה דירה. שתיהן פרצו
בצווחות שמחה ויעל חיבקה את נטלי.
בנקודה הזו נגה הרגישה כי משהו נשבר בתוכה, היתה זו תחושה
נוראה של סכין שנתקע עמוק בתוך הלב.

לבה נחמץ בקרבה, ודמעות החלו לזלוג על לחיה. אילה, שדיברה איתה
בטלפון, הרגישה שמשהו לא בסדר.
''נגה, הכל בסדר? את לא נשמעת טוב''.
''מצטערת, אילה, אני לא מרגישה כל-כך טוב''.
''למה, חמודה? מה קרה?''
''שום דבר, פשוט כואב לי הראש''.
''אויש, מסכנה, את צריכה לעשות הפסקה, את עובדת יותר מדי
קשה!''
''את צודקת, אני באמת כבר חייבת הפסקה. אז אני באה אליך''.
''טוב. ביי בינתיים''.
נגה סגרה את הטלפון, קמה מכסאה, ובדרכה לדלת התבוננה בייאוש
בנטלי, שדיברה בשמחה עם יעל.

נטלי הסיטה לרגע את מבטה מיעל, ומבטה נפגש עם נגה הדומעת. היא
הרצינה באחת, התקרבה בדאגה לנגה ושאלה אותה ''מה קרה, נגה? למה
את בוכה?'' נגה בקושי הצליחה להוציא מילה, היא הרגישה שהדמעות
חונקות אותה. כל פעם כששאלו אותה ''מה קרה'' בטון מודאג כזה
כשהיתה בוכה, זה היה מגביר לה את הדמעות עוד יותר. היא הרגישה
משותקת ולא ידעה מה להגיד.

''בואי נדבר בחוץ'', הציעה נטלי, שדאגה למראה חברתה המיוסרת.
נגה הנהנה בהסכמה, ושתיהן פנו לעבר הדלת.
הן התיישבו בחוץ על ספסל, ונטלי הניחה את ידה על כתפה של נגה.

''אולי תספרי לי מה קרה?''
''אני לא יודעת איך להתחיל, נטלי... אני מפחדת...''
''ממה את מפחדת?''
''אני מפחדת שלא תביני אותי...''
''נסי אותי. אולי תופתעי...''

''טוב... זה נורא קשה לי לדבר על זה, אני מקווה שתביני את מה
שאני מרגישה... את יודעת שנפרדתי מתומר, נכון? מאז לא היה לי
עוד חבר, ואני גם לא כל-כך בטוחה שאני רוצה עוד חבר... הרבה
יותר חשוב לי שתהיה לי חברה טובה, שתבין אותי ושנוכל לדבר על
הכל אחת עם השנייה...''

נטלי הנהנה, עוקבת בדריכות אחר דבריה של נגה.
''אני מפחדת שאני נקשרת לחברות שלי יותר ממה שאני צריכה...''
''למה את חושבת כך?''
''כי כשאני נקשרת לחברה, אני חושבת עליה המון ורוצה כל הזמן
להיות קרובה אליה ולחבק אותה... אני לא יודעת מה זה אומר וזה
מפחיד אותי...''
נטלי הביטה בנגה ושאלה, ''את נמשכת לנשים?''

''אלוהים, אני כל-כך אוהבת אותך'', חשבה נגה בליבה, אך לא
הוציאה הגה. היא שתקה קלות, והביטה בעיניה של נטלי. היא כל כך
רצתה להגיד ''לא לנשים. אליך'', אבל לא היה לה אומץ. היא פחדה
מהתגובה של נטלי.
היא חששה לאבד את החברות הנהדרת שהיתה להן, ולא רצתה לקחת את
הסיכון.

''לא יודעת'', ענתה נגה, ''אני לא חושבת שהפסקתי להימשך
לגברים, אבל אחרי מה שקרה עם אבי בשנה שעברה, זה בהחלט הוציא
לי את החשק''.
''אבל את יודעת שלא כל הגברים הם חולרות כמו אבי... מה עם
תומר, למשל? את אהבת אותו, לא?''

''כן, הקשר עם תומר התחיל נהדר, אבל לקראת הסוף הוא כבר נהיה
ממש מעיק. הוא היה מתקשר אלי כל שעה ורוצה לדעת איפה אני ומה
אני עושה. זה כבר נהיה בלתי נסבל, אז הייתי חייבת לחתוך את זה.
פשוט עכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת אם זה ממש שווה את
הטרחה, אם את יודעת למה אני מתכוונת.''

''בטח שאני יודעת, וזה שווה, תאמיני לי. תראי איזה קשה יפה יש
לי עם עוזי. לפניו היו לי שני חברים ממש חארות, ועדיין לא
התייאשתי. אני בטוחה שאת גם תמצאי את הגבר הנכון, נגה, את רק
צריכה סבלנות...''

נטלי ליטפה קלות את גבה של נגה, ונגה התחילה לבכות שוב.
''בואי הנה''... נטלי משכה את נגה אליה וחיבקה אותה. נגה נאחזה
בנטלי כטובע הנאחז בקש. הן התחבקו חזק ונגה חשבה לעצמה ''שרק
לא ייגמר...''. נטלי הביטה בנגה בחיבה, ואמרה לה ''יהיה בסדר,
אל תדאגי, הכל יהיה בסדר... את תראי''.

נגה הסתכלה על נטלי בחוסר אמון, וענתה בייאוש, ''אני באמת רוצה
לחשוב כך, אבל אני לא רואה איך זה יכול לקרות''... ''טוב, כדאי
שנחזור למשרד'', אמרה נטלי, ''לפני שהדרקונית תראה אותנו''...

נגה הנהנה, והן שמו פעמיהן למשרד.

''אם רק הייתי יכולה לדעת איך זה כשמישהי שאני אוהבת, אוהבת
אותי בחזרה, רק פעם אחת, בבקשה...'', חשבה נגה לעצמה ונאנחה
חרישות, בעודה מתיישבת מול המחשב, לסיים את עבודתה להיום...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חרא להקה ג'וני
והפרעושים. חרא
סאונד הרבה
באלגן. לא
יושבים לרגע

ג'ימי גיטאר
יושב על כיסא
מנהלים מעור פרה
משובח


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/04 13:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גלי שדה

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה