אריאלה דב / שממה של ''אושר'' |
הולם בי כרעם, חולף כברק
יפות הן עיניו, מלאות בשלווה
לוחץ את גופי, מחפש קצת קרבה.
מרטיב את שפתי כמו גל אל חופים
מותח גופו כפריחת הבקרים
חולף כמשב קצת קריר, מלטף
ירח דומם שבים משתקף.
שולח מבט כנמר בשעתו
קליל כציפור, לא ידע את ביתו
יפה כמלאך, הנשלח לגנים
תפס את ידה של ילדה בצוקים.
והנה כאן מולי הוא יושב מאושר
מעין טיפת גשם קטנה במדבר
מאיר את פני ככרכום בשממה
מעיר גל שם צחוק, במקום בו דממה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|