שיפעת הבלונד יוקדת
על שחור צווארונך
ורגליך ארוכה ודקה
עד עקבייך,
שבריר שניה בצל
ואלף אור עלייך,
ובצמתה פסעה אחרת אליך
שולחת ידה לחבקך
ועיניי ננעצות באחורייך וגבך
מרותקות לקסמך
הנשי ליד הבר
וצחוקך שמלפנים
נשמע פעמונים
וטרם ראיתי פנייך,
יפית מאחור לעיניי
בין זרים צמאים
שמעולם לא טעמו גופך,
וכמו חשת במבטים,
הפנת ראשך
ושפע הבלונד
לא יכול הסתר
כהות לחייך
ושחור עינייך,
צבעי הזוהר המשקרים
נגעו באמת
אך לא תפסו מבטי,
בין כסאות גבוהים
של בית קפה
הקסמת אותי
מאחוריך.