שוב היצור הדומם בי הולם
ועציי בגני מרכינים ראשיהם
שוב הלחיים סמוקות כמו תות
חיוכי התפור שהוצא לו החוט
שוב העיוות המוזר בפנים
ואיתו בא הקול המתוק, הנעים
שוב המבט החמים, הדואב
מפלס את דרכו בשבילך זה הלב
ושוב זה הפחד כובל את ידיי
צועק בי "חכי, רק עוד רגע ודי"
יודע הפחד כיצד יסתיים
אותו הסיפור ה"שונה", הנועם
ולכן הד צחוקי, לא אתפוס כה חזק
כי אותו החלום שקרב, עוד ירחק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.