זיוה אפטר / בשערם המוכסף |
חיוכם מאיר את הצל
התישבו בכסאות הגבוהים
של קפה הצומת
ושימרו שיווי משקלם
להראות להווה את הרגע
שבו חשו
נעורי נצח,
היא הזמינה קפה
לה ולו ,לגמו במהירות,
ולפתע הושיטה ידה
ואת גבותיו האפורות ליטפה
בקצות אצבעותיה
מיישרת אותן במגע רך,
הוא את ראשו המלבין
הטה לאומתה ודיבר,
שפתיו כמנשקות אויר נשימתה,
יפיי זמן היו, חוששים לאבדו
וכמו עצר מלכת
לנוכח אהבתם,
סיימו וקמו מזדרזים להמשיך בדרכם
פן יאחרו את הנצח שבליבם....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|