ונארו קוואנטליוס / מוות מתוק |
רגליך מתנודדות עם קצב
תנועת מצופים,
אך לבך מתנודד,
נודד,
מתבודד,
עם מרוץ הגלים המתנפצים לאיטם.
לאדמה לא נותר דבר להציע לך -
מיצית תענוגותיה עד תום.
אף את התום לא הותירה לך.
ורק הגלים לוחשים את שמך
בתענוג אסור,
בשקיקה כמהה,
בלחש המסתורין הנחבא
עם הרוח,
זה הקרוי
"אהבה".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|