חכם -  היודע לזהות קולו האמיתי ומקשיב לו בחווית הוויתו.    
                     ( 15.03.04)

עכשיו הבנתי משהו חשוב.
הכתיבה הפסיקה לזרום מאז הפסקתי לכתוב והתחלתי לחשוב על איך
ומה.
כל כך צפוי אך אם זאת מתגנב בצעדים כל כך קטנים שכשמאבדים את
העירות, ניתן להבחין שאתה כבר לא חי באמת אלא מנסה לעמוד בכמה
ציפיות ... רק כשאתה כבר ממש שם.
כשהתמימות אובדת מהכוונה אובדת האמת .
בכתיבה למשל שעם הזמן הפסיקה להיות ל"אני של אח"כ" והתחילה
להיות ל"מישהו אחר"
אם תרצה או לאו, המסיכות  התניות  שיקרי מתחילים להתממש .
מול אני שאוהב עצמו כחלק מהכל, אין מה להסתיר כי גם ככה אתה
מותנה מניסיון החוויה המצטבר שלך... היית שם לאורך כל הדרך
.ומול אחרים, באינטראקציה עם האחר במרחב בו הכל מתקיים, יש מה
להסתיר, כל אחד עפ"י חוויתו, אחד נכווה מאינטימיות, אחרת
מאמון, וכו וכו', כל אחד והחסימה  הגנה תיק  תיקון שלו...
לכן  החלטתי לחזור, הגיע הזמן.

אין בזבוז של זמן , לא משנה מה אתה עושה, תשכיל ללמוד
מהשיעורים של החיים .
חוויה נוצרת מתוך חוויה.
ברגע שהגעת איתם להבנה ... צא לדרך, קח בחשבון שבחיים, הכל
משתנה כל הזמן. רק דבר לא חי קבוע. - אי אפשר לומר דבר מת כי
מוות הוא חלק הפוך משלים ובילתי נפרד מהחיים, גוף מת ממשיך
להשתנות לשנות צורה, מצב צבירה... ולתמוך בצורת חיים אחרת.

השינויים נעשים מבפנים ומבחוץ, לאורך הדרך, האני החיצוני
והפנימי עלולים לשקר אם אני לא ער... אך באני הכי פנימי,
לעיתים תחת ערמות גדולות של זבל, התניות שאינן חלק ממציאות
שאני בוחר ליצור לעצמי...שוכנת האמת. המהות. אלוהים . כל אחד
עפ"י הגדרתו לבילתי ניתן להגדרה.

חכם הוא זה שתמיד בזמן הנכון ובמקום הנכון (בו זמנית...)
מה זה זמן אל מול הנצח? ומזה מקום אל מול המרחב?
אולי החכם באמת הוא זה היוצר את הזמן להיות "נכון" בנצח ואת
המקום להיות נכון בכל כל נקודה במרחב...
אז הכל קורה בזמן... ולטובה ... החיים הופכים לחגיגה שלא
ניגמרת... ואת זה אי אפשר לקחת ממך.
את השלוה הפנימית, את ה"טוב" שבחוויה .

המושג טוב משתנה אז עפ"י הנסיבות אותן אתה יודע שאתה יוצר.
בכל מציאות הניגלת לפניך.
כשמגיעה המכה אם וכאשר... תשכיל ללמוד גם ממנה אל עומק עצמך .
אחרי הכל אין גבול ולא סוף בתמונה הגדולה .





ומה עכשיו ... הממלכה קצת הפוכה, אך נגמרה הסערה.




ניצנים יהיו לפירות.



מה למדתי היום... כל דבר שלם, מושלם מתקיים בדואליות מאוזנת
ולכן אינו קיים אלא בפוטנציאל.
ללא רע אין טוב לכל + יש -  ו - ללא + מאבד משמעותו, כשהם
מתגלמים אינם מתגלמים יחד בזמן ומקום זהים.
כאכולי "עץ הדעת" קיבלנו מודעות  שהביאה אותנו כאנושות ללמוד
ולהבין שחגורת נפץ לא באה טוב עם ארוחת חג מיוכלת או שגלים
בתדר זהה וקוטביות הפוכה מבטלים זה את זה.
למשל בקשר זוגי שהיה באוסטרליה (אהובתי), אני והיא הסכמנו שכל
עוד טוב נשארים ברגע שלא... לא.
ידענו שאין בינינו כל מחויבות תנאי או תלות. לכן כל
האינטראקציה בינינו היתה מבחירה ואמיתית .
אמון לא התקיים כשאלה בינינו כלל כי לא היתה סיבה לחשוד.
זה היה קצר(חודשיים) אך עמוק להפליא. (חוץ מזה שהכוס שלה היה
קצת מסריח, היתה בינינו טלפתיה מדהימה).

מה שחשוב זה הדרך לא המטרה.
אלא אם כן הדרך היא המטרה.
הדרך היא ניצחית אך אני צועד בה עם כל נשימה.
האם באמת תגיע למטרה לאור מה שניגלה לפניך בדרכך,  לעולם לא
תדע, תוכל רק לשער.
איך זה משתלב עם ליצור את נסיבות חייך, לאור היותך כצלם
הבורא?!?
העיקר בכוונה... מתוך מה אתה נע?
צורות שונות של אהבה + או פחד -  לצורך העניין, בכל צבעי הקשת
השונים, לצורותיהם?
אם הכוונה טהורה  אמיתית או + לשם תיצור את נסיבות חייך משום
שזה מה שתכניס במודע או שלא למציאות חייך, ולהיפך. אי אפשר
לשקר לעצמך מבלי לשאת בתוצאות ..גם הטוב ביותר מתקיים בך
בפוטנציאל,"האלוהי",  לכן אתה נושא בתוצאות עוד מעצם הבחירה
שמנוגדת למהותך.

כעם, עדר שרירותי מורחב של אנשים, שצועד בדרכו בגאון כעם סגולה
ויודע זאת בכל מעודו אנחנו היהודים ישר אלים, כלל לא צועדים
לשם.
אולי באמת אם המתנה כל כך גדולה ... גם הדרך אל קבלתה כה
קשה".
עם סגולה כל עוד מרכיביו "סגולה" , וכשאחד לא אוהב עצמו באמת
ותמים הוא לא יכול לאהוב את האחר ...  ואם אתה בכזה צבע , איך
אתה לא מסוגל להושיט יד לאחר?לשונא? לשונה?? ופנימה למרכיביך
כעם...

אולי הפחד והרחמים העצמיים שלנו לדורותינו שעברו עבדות, "אבדו"
במדבר להחלפת הדור, גלויות , שואה , ועכשיו פיגועים וקשים
שונים ומשונים שיוצרים אנו לנו הזיה בשם מציאות.
הביא אותנו לחזק את הסתגרותינו והתבדלותינו אל הסביבה החיים
ועצמינו... גישתנו אל הסביבה החיים ועצמנו השניאה אותנו
עליהם... שנאה היא סוג או תוצר של פחד...  
מודה שבעצמי כתייר באוסטרליה, קנדה וארה"ב שנאתי את "הקהילה
היהודית" במקום.
אין להם מודעות כלל לרגישות האחר ומודעות עצמית אל מול
הסביבה... אשכרה חיים בסרט.
לא כולם כפרט אך ככלל.  
לא מכניסים חברים הביתה או נותנים להם לשתות מכוס פלסטיק כאילו
הם מדבקים בנגיף הניקרא  "אחר-שונהאוס" כי הם לא "כושר", ורבים
אחרים???? !!!??? על זה נאמר WHAT%&#$)! .
איך אפשר להיות גורם לא מגיב לאינטראקציה שבמרחב, בתמונה
הגדולה... איך אפשר להיות גורם תוקע בזרימה של שינוי מתמיד?  
אולי להיפתח ולקבל את השונה כקיים ולא כמאיים על קיומך ולהגיב
כלפיו כך, ישנו כוון התקדמותינו.
מי שלא רוצה ומפחד כל כך מהתבוללות שיגור בfuckin' ארץ.
ובכלל כלפי פנים אל עצמינו אנו נוהגים מתוך פחד ..  דואגים
לעקוףלא להעקף בטור, מפחדים להסתכל  אחד לשני בעיניים להחשף
חושדים בכל אחד איפה איפשר להידפק ואיך אפשר להתחמק מכל
ארוע..מין שאיפה למציאות של מבוי-סתום,פעם כשהינו ישר -אל ,
היינו אחים...
עכשיו... כל ישראל זרים... למה?
אולי כי הנשמה כבר יצאה ממערכות המדינה ... הפחד, הרצון לאגור,
ההאחזות באשליות כאלה ואחרות כבר מזמן השניאה את השלטון על
העם...
נעשינו עבדים לעצמנו כתירוץ ללשמור על ה"מדינה" הפכנו לאזרחים
המתקיימים עבור המדינה ולא המדינה עבור אזרחיה... מה שנשמע קצת
יותר לעניין.
קצת מצחיק לחשוב שכגוף הפועל ומתקיים אל מול גופים אחרים שלחנו
את שועלי הקרבות, פצועי המלחמה, לקיים תפקידים יצוגיים אל מול
מדינות אחרות ...
אנשים שפעלו תחת פקודות למען מערכת נטולת זרימה של רגש, כן-
לא, שחור-לבן... נטולת נשמה,
במשך רב חייהם ...פתאום מקבלים שרביט בהנחה שמכל הפקודות שנתנו
וקיבלו יש להם מספיק ניסיון בלתקשר עם "לא משלנו"... באופן
...... איזה אופן?
לא משנה ההשכלה הרישמית - רשמיות זה גם דבר לא חי... מעצם
חוויתם המעוותת את החיים, כל השקפת עולמם מבוססת על קרבות,
יריבים, מלחמה, דריכות, שמירה... הרבה התניות וצורות של פחד
בתגובתם לסביבה... עם רישמיות אפשר ליפות, אך היופי הזה מאבד
מקסמו עם העדר הכוונה, הנשמה המניעה...

להמשיך ולהתעלם מזה יביא אותנו להיות עדר ג'ירפות בתחתית התהום
כדיברי חכמים.

עת לאהוב עצמך - ולרעך כמוך...