"משפחה יקרה,
אני כותב לכם ממרומי החומה, והיד שלי רועדת מקור.
זו השמירה הראשונה שלי מאז סיימתי את ההכשרה, והוצבתי בטירת
המלך.
אנחנו כאן הרבה חבר'ה מהקורס, ביחד, ישנים במיטות צפופות,
אוכלים על דרגשים צרים, מתחלקים בצרות ובשמחות, וזה קל יותר
כך.
למרות זאת קשה לנו פה.
קשה לי פה.
קר כאן תמיד, וקר לי גם בנשמה - כשאני חושב על הדם והצעקות.
אומרים שהקרב מתקרב - עומד להתחיל, ובינתיים יש רק מתח
באוויר.
אנחנו מקיימים את השגרה שלנו - מצחצחים את השיריונות השחורים,
משחיזים את הנשקים, שומרים על החומה, ויוצאים לסיורים.
כולם מנסים להעסיק את עצמם, אבל קשה להתעלם מהמבטים העגומים.
אני מתגעגע המון, וחושב עליכם כל הזמן.
                                                    בנכם"


"משפחתי היקרה,
אני כותב לכם על הדרגש בזמן ארוחת הערב.
המלחמה התחילה, כך אומרים, אבל כאן עוד לא כל כך מרגישים את
זה.
כוחות ראשונים כבר יצאו לשדה, ואנחנו מחזיקים להם אצבעות.
המתח כאן עולה, והשמירות הוכפלו השבוע.
אתמול בלילה היתה הקפצה והבלאגן חגג. אחד מחיילי הפלוגה נפל
מהמיטה על חרב ונהרג סתם כך - בגלל שטות.
האווירה כאן נעכרת מיום ליום.
קשה לי להבין את המלחמה הזאת - למי היא טובה, ומה היא תשיג.
אבל חינכו אותנו לא לשאול שאלות, רק למלא פקודות.
אני מבין את זה - מבין אבל לא מזדהה.
קשה לי ואני מתגעגע הביתה, אליכם
                                                  בנכם"


"משפחתי היקרה,
אני כותב לכם על המיטה לפני השינה.
השבוע סוף סוף היו לנו חדשות טובות.
סיור רגלים שלנו עלה על כוח של האויב וחיסל כוח פרשים וכמה
יחידות רגלים.
היתה קצת חגיגיות ונדמה שהמוראל שלנו השתפר, לפחות זמנית.
השגרה כאן זוחלת לראש ומשטלת על המחשבה - כל הפעולות החוזרות
האלה מסיחות את דעתך מהתנאים הקשים, והגעגועים.
לא לכולם זה עוזר - בחור אחד מהכיתה שלי קפץ מהחומה בסוף
השמירה באחד הלילות.
הכרתי אותו טוב, הוא ישן 2 מיטות לידי.
קשה לאבד כך חברים.
האנשים האלה שלא מזמן רק פגשתי אותם, הופכים להיות חברים שלי
מכורח הנסיבות.
הקרבה הפיזית, והקשיים המשותפים הופכים אותנו לחברים לצרה.
עכשיו עצוב לי לחשוב עליהם.
מתגעגע ואוהב
                                                   בנכם"


"משפחתי היקרה,
דם בכל מקום.
כוח פרשים שלנו נתקל במארב הקשתים הרצים של האויב.
התפתח קרב אכזרי, ובסופו איבדנו את הפרשים, ואת הקומנדו המיוחד
של המלכה - יחידת העלית שלנו.
האויב איבד רק כוח קשתים אחד וכמה כיתות רגלים.
אנחנו מסתובבים כאן שפופים, מבצעים את המטלות בלי הרבה רצון,
מסתכלים בדאגה אל מעבר לחומות בעוד שמירה ארוכה.
אני שכחתי כבר איך נראית מיטה נורמלית, ואת טעמו של אוכל ביתי
טוב.
אני חושב עליכם כל הזמן
מתגעגע            
                                                     בנכם"


"משפחתי היקרה,
זהו מכתבי האחרון, המצב קשה, אנחנו נלחמים כאן מעטים מול
התקפות קשות.
בשבוע האחרון החל המצור על הטירה, והאויב כבר הרס לנו את
הצריחים.
אנו מגינים בכוחותינו האחרונים על המלך, אבל עוד מעט לא ישארו
עוד כוחות. אני כותב את המכתב הזה בים השקים על החומה, ואני
נפרד מכם בכאב ואהבה.
שמרו על עצמכם , וזיכרו אותי תמיד.
                                                     בנכם
                                                           
ז 6 "



"שח!"
"המממ... זה מט, לא?"
"כן , כנראה"
טוב יפה, היה משחק נחמד".
"עוד אחד?"
"למה לא?"