כך היא תוקעת בו עיניים
בוחנת את פניו
יפה הבחור
צעיר וחסון
המיניות נשפכת מאוזניו
נסתה להוריד ממנו את עיניה.
ברמן בבית קפה
לא מגולח
אש קפואה על פניו,
מגניבה מבטים
קולטת את היכולת הגלומה,
את העדינות הצובטת
של גווניו השחומים,
את הקשיחות הישראלית
הקשה והמופנמת
וגופה מתלקח והוזה,

הוא הביט בסקרנות,
ראה אותה כותבת
הרימה את עיניה
המכוסות משקפי שמש,
פניו התאבנו,
הוא פנה הצידה
ונעלם מאחורי הבר,
היא ראתה את פני הלא מושג
וכווננה כזאבה,
אך מוחה התריע בעדה;
הנעורים כה רחוקים מרצונותיה
שונים, פראיים, סוערים,
לא בשבילה
ועיניה קיבלו עצמאות,
לקחו את החוק לעצמן
וסרבו להסיר מבטן
הקסם הצעיר והמשכר
כבש אותן,
כזו עוצמה
בתשדורתו הגופנית;
סקסאפיל מיתולוגי
כאמור אל האהבה,
ובעיני רוחה ראתה
מלאכים קטנים עם קשתות
יורים חיצים לכל עבר
מליבו הבוער
לכל דמות נשית
שהבחינה בו
ואי אפשר שלא להבחין בו,
הוא הסתתר עדין
מאחורי חזותו הקפואה
מנסה להקפיא את שלהבותיו.

שילמה למלצרית וקמה ללכת,
פעם חלמה עיניים בגבה
עכשיו ביקשה
שלא ישים לב
שישכח את מבטיה
כדי שתוכל לחזור לשם
ושוב לכתוב
את שעיניה רואות
בתום.