|
I
אשב בצל החדר וענייני בשלהם
צינה תקפיא הבל פי על עור שיני
ונטיפי קרח יחתכו בי שסעים
דמי לוהט יגעש
דמי עבש ייקרש
כהה
קרינה מחתרתית תעשה שמות
בגוף הנאצל הזה שלי
גופי ילוד רוחות
לעיתים אשב בצל אלון או אקליפטוס
וענייני אינם עימי
בזמנים הללו רחש יטלטל תנוכי אוזני
ויספר לי דרך צאת מן המבוך
אך בקומי אשכח
II
הדבר מיותר,
ולדברי המילים המכושפות
אין משהו מסוים בעל תכלית
להאציל עליו פעולות.
אולם מעל לכל -
הנחמה הפעוטה
שבאושר פתאומי.
נאלץ להסתפק בזה,
כשמדי פעם אנו מחליפים בגדי האבל בבגדי חג
ופוצחים במחול הקבוע שאין לו מנגינה
ויש לו קצב מקרי.
III
חלון שבור נצחי והמיית המכונות האינסופית
בגידת הפורענות המבוששת נקמת כאוס תבניתי
סורג ברזל, חצר בית-ספר, אבן-חן זולה
מוצב נטוש, תפוקה גוברת, שעות איסוף-אשפה
הזמן הזה שבא - איני זוכר אחר - אך בוודאי היה |
|
|
טוב, מאחר
ששלחתי בערך
600,234,989
סלוגנים ואף אחד
מהם לא פורסם,
עליי להגיע שוב
למסקנה הכואבת:
זה לא ילך
בינינו. אתם לא
מבינים את
ההומור הדק
והמתוחכם שלי
ואני לא מספיק
עשירה בשביל
לשחד אותכם.
(הגירסה של
נוי-נוי לעובדות
החיים) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.