זה הוא שמגיח
ושוב זה מתחיל
בעצבות המוכרת
חשה הלחי את לחות הדמעה
המבט נעצר
הנשימה נעתקת
העצבות הנדחקת לחופש כמהה
שפתיה חתומות, כמונעות את הדרור
לנהי שכלוא בחדרו השחור
זרועותיה שלובות
סביב גופה הצנום
שרועד מריגוש על זיכרון קדום
כן, זה הוא שמגיח לפתע פתאום
ופורה הדימיון כחולם לו חלום
ושניהם מביטים,זה בזו, זו בזה
במבט שתוהה ורוצה והוזה...
כבר יותר מאחת זלגו על לחייה
היא עצמה את עינה ופקחה אותן שוב
העצבות והני שמצאו את החופש
מקווים אל תוך ליבה לא לשוב.
והינה גם חיוך שחותם את הכל
תוצאה של נפש שפרקה לה עול
ותקווה קטנטנה ששוב הוא יגיח
אך לא כחלום - שיאהב באמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.