ביקשת ממני לספר לך איך זה בדיוק קרה. לא הבחנו בכך , לא אני
ולא אתה. אם זה קרה בפגישה הראשונה או בשניה או אולי בכלל
בעשירית... כשגמרנו במיטה. לא ציפית שזה יקרה, זה הפתיע אותך,
אני מבינה גם בי זה פגע בלא התרעה. נסחפנו שנינו אל תוך
ההרפתקאה, שכן בעיני שנינו קסומה היא היתה. הבנו אחד את השני
בלי לומר מילה, התחברנו מעל הצפיה , הרצון או הכוונה אך לא
ראינו איך ומתי זה ארע. נכנסנו היישר אל תוך הרגש העצום שסחף
אותנו בתוכו, שהציף אותנו ללא ידיעה, לא חשבנו ולא תארנו
לעצמנו שגם אנחנו נפגע , לא אני ובטח שלא אתה. נפגשנו לא פעם
וגם לא פעמיים , אני כבר לא זוכרת כמה... זה בכלל לא משנה לא
לי ולא לך...
הסימנים היו ברורים ובכל מקום כולם הבחינו בהם, כולם מלבדנו.
היינו עסוקים מידי אחד בשני מכדי לקלוט שזה קרה, ואולי זה פשוט
נראה לנו ברור מאיליו. אני חלמתי עלייך בלילות , אתה חלמת
עליי, חשבתי רק עלייך ואתה חשבת עליי, הסתכלתי רק עלייך... אני
מקווה שגם אתה. בילינו ביחד יומם וליל, בכל מקום אפשרי,
הסתובבנו ודיברנו, רקדנו ושתינו ותמיד צחקנו כי היינו שמחים.
הוסחנו יותר מפעם אחת ואין אנחנו אשמים שלא ראינו את זה בעוד
זה היה ממש מולנו, וקרץ לנו לא פעם... כבר מההתחלה.
אז מתי זה בדיוק קרה? כשראיתי אותך לראשונה, בהפסקה? או
כשדיברנו לראשונה וחייכתי אלייך כמו ילדה קטנה? או אולי בכלל
כהסתכלתי לתוך עינייך לראשונה? ואיך זה בדיוק קרה? זאת איש לא
ידע, גם אני לא... אז לספר לך על כך לא אוכל אבל זה גם לא
משנה... כי זאת   א-ה-ב-ה  והיא כבר מדברת בשם עצמה.