היום, בעודי מדברת עם אחת הידידות הטובות שלי באיי סי קיו
הנצחי עליו אני חורשת ימים ולילות בנסיון למצוא עוד אנשים
שאוהבים להתפלסף על נושאים חשובים וחשובים פחות, היא אמרה לי
בתור משפט מסכם לנושא הכי מדובר (אהבה) "מה שבטוח זה, שתמיד
כשמחפשים אהבה, אז לא מוצאים את האדם הנכון. צריך לחכות שהאהבה
תבוא אלייך". חשבתי על זה לרגע, זה היה אותו משפט שהחדרתי בה
לפני כמספר חודשים, ולמען האמת? לא הייתי גאה בעצמי יותר מידי.
המשפט הזה כבר לא היה תקף לגבי, לא ולא. אז מיד עניתי לה
בחזרה: "לא נכון, כל סיפור אהבה הוא סיפור בעל תוכן אחר"
ואז חשבתי עוד קצת והוספתי לה "אהבה זה כמו מקרי רצח: כל מקרה
הוא בעל רקע שונה, כל קורבן נרצח בצורה אחרת, וע"י רוצחים
אחרים, שלהם שיטות רציחה מגוונות כשלל צבעי הקשת". שלחתי לה את
זה..ורק אז התפנתי להרהר במשפט שזה הרגע כתבתי. אז זה מה שזה?
מקרי רצח? זאת האהבה? "ומה אם..." רצתה לשאול, ואני השלמתי את
שאלתה "מה אם יש רוצחים סדרתיים?" אמרתי..."כן בדיוק, מה אז
עושים, ואיך תסבירי את התופעה הזו?" היא ניסתה לשאול, בניסיון
לעורר בי נקודות חלשות, ולנסות להוכיח שהאידיאולוגיה שלי
מוטעת. "במקרים כאלו, ואם באמת ייתכנו מקרי רצח סדרתיים, כאשר
הקורבנות נרצחים בצורה זהה בזה אחר זה, יש חשש לרוצח סדרתי,
זאת אומרת, לשובר לבבות". ואז התחוור לי, שהאהבה זה לא אלא
מקרי רצח נוראיים, שמאחורי כל מקרה ומקרה עומד סיפור סוחט
דמעות שיירגש אפילו את הקשוחים שבחבורה. למה למשל, לא מדמים את
האהבה למשהו נפלא ויוצא דופן, למשהו בלתי נשכח בצורה הכי
חיובית שיש?..אולי כי האהבות האמיתיות שלעולם לא נגמרות הן לא
משהו שרוב האנשים חוו...הן לא משהו שקיים אצל הרוב...ולהיפך
הרוב הגדול, לפחות פעם אחת, חווה שיברון לב, או אהבה
נכזבת..אז..למה בכל זאת צריך אהבה?..היא זו שמחזיקה אותנו
חיים, אני מתארת לעצמי..אבל תחשבו שאותה אהבה שמחזיקה אותנו
חיים, עלולה גם להרוג...אז בפעם הבאה שאתם אומרים "מצאתי את
אהבת חיי" ושאתם באמת מתכוונים לזה...אל תתנו לה ללכת. |