לילה. הוא יושב במטוס, ליד החלון. האישה השמנה שלידו ישנה,
חוסמת את היציאה למעבר, ראשה מאיים לנחות על כתפו. הוא כלוא.
הוא מסתכל בתקווה אל עבר המעבר, ואז מעיף מבט חושש אל עבר הראש
המתקרב לעברו ומאיים להשתמש בכתפו כבכרית. ללא הזמנה, הוא
חושב. אז מבליחה מחשבה אל ראשו. מה זה משנה בכלל. הוא כבר על
המטוס. מכאן אין דרך חזרה, חייו כפי שהכיר אותם נגמרו. מי יודע
אם בכלל יוכל להתחיל בחיים חדשים.
וכך, כלוא בין חלון לאישה, בתוך האינסוף השמימי והשחור הזה, לא
הייתה לו תעסוקה אחרת מאשר מחשבותיו. והוא חשב. שעה, שעתיים,
חשב. וכמו תמיד, מחשבותיו מתרוצצות, לא מתעמק במחשבה אחת
מסויימת. משכנתא, העבודה שהוא משאיר מאחור, אימו בשעותיה
האחרונות, חישובים פיזיקליים אקראיים, הבריכה בה הוא שחה בשבוע
שעבר... רץ, זז במלוא המרץ והמהירות, לא עוצר לרגע, מפחד שמא
יתקע במחשבה ולא יוכל להתקדם, מדלג על החיים בצעדי ענק ומפסיד
את כל הרגעים הקטנים שבאמצע.
נחירה פתאומית מהאישה שלידו מעירה אותו ממחשבותיו. הוא מסתכל
בה בעגמומיות, ומחליט שאין שום סיבה להעירה. מחזיר מבטו אל גב
הכיסא שלפניו ושוקע שוב במחשבות. ושוב מוחו הקודח רץ ממחשבה
למחשבה, נצנוצי רעיונות ומחשבות מבליחים לתוך ראשו, ולפתע אחד
מהם תופס את תשומת ליבו. הוא נזכר בה. בסיפור פרי ידה שהיא
הקריאה לו בערב שלפני עזיבתו. משהו על שח-מט ויערות קסומים
וכרטיס מגנטי וחביתה. הוא לא באמת הקשיב לה. הוא מעולם לא
הקשיב לאיש. ופתאום זה נגע לו. פתאום הוא חש את אותו הרגש שהוא
נמנע ממנו כל ימי חייו.
החרטה.
והיא פגעה עמוק. כמו חץ בליבו חפרה החרטה בכדי לכפר על כל
השנים האבודות והרגש הפגוע והלבבות שהוא שבר במו ידיו בלי משים
ליבו לכך.
היא הייתה ותהיה האחרונה שתסכים לנסות, הוא ידע. פתאום התחוור
לו מדוע הוא היה כל כך נחוש בדעתו לעזוב. מדוע תקפה אותו החרדה
הפתאומית הזו שגרמה לו לקנות כרטיס טיסה חד כיווני באותו הלילה
ממש.
הוא פחד להשאר לבד.
היא הייתה עוזבת אותו ביום שלמחרת, הוא ידע. אף אחד כבר לא היה
מנסה להתקרב אליו, כולם כבר מכירים. הם יודעים שהוא נוטש. הוא
עוזב ברגעים הכי קשים. הוא היה בפגישת עסקים בחו"ל ברגעי
גסיסתה של אימו, ואפילו לא היה שם בכדי לעזור בהכנות ללוויה.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא בורח ככה. בכל פעם שהוא נהיה
מוכר מדי במקום מסויים, הוא היה זז, כמו מחשבותיו, רץ ובורח
למקום שבו הוא לא מוכר, מקום שבו יוכל להתחיל מחדש. וכל פעם
הוא היה מבטיח לעצמו שהפעם הוא יהיה טוב. הפעם הוא יהיה אמיתי.
הוא לא ישקר ולא ינטוש את אוהביו ברגעים הקשים. הוא ישאר במקום
הבא עד למותו. והוא ימצא שם אהבה והוא יאהב אותה לשארית חייו.
וכל פעם מחדש הוא היה מגיע למקום ומיד מתחיל במסכת השקרים
והמילים היפות, מנסה לכבוש את לב ההמון, ומצליח. מתחבב על
כולם, נהנה ממותרויות של בן נסיכה. ואז הוא היה מתחיל לפגוע.
מתחיל לנטוש, לאכזב, להכאיב. עד שכולם כבר רואים מעבר למסכה,
והוא נאלץ למצוא מקום שבו לא מכירים אותו.
אך לא הפעם, הוא מבטיח לעצמו. הפעם, הוא יהיה טוב. הפעם הוא לא
ישקר. הפעם הוא יהיה אמיתי
וכך, כלוא בין אישה לחלון, הוא שקע במחשבות מתרוצצות ושינה
חסרת חלומות.