על פיסת הקרקע הגזולה,
עומדות רגלינו.
נהי ובכי תושבים מנושלים,
עולים מחרשי השדות.
המדינה הגזענית,
חרב השנאה והדיכוי,
מעלה ומוספת.
יותר ויותר אנשים,
מגורשים מהאדמות.
ארץ הגזענות המאוסה,
ממשיכה להפקיע.
למען הביא רבבות עולים,
מוחרמת כל חלקה טובה.
די לחרפה!
היכן הצדק?!
אימתי תשקוט הסערה?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|