צפצוף מציק של שעון מעורר והופ אני קופץ מהמיטה כמו טיל
בליסטי. ולפני שהשתן יעלה לי לראש אני מושך את תחתוני הבוקסר
הצידה מעט, אפילו לא מוריד אותם. ומשתין. "אווואה..." זה טוב.
זה היה טוב. שתי עטיפות קרועות של קונדומים על רצפת חדר
האמבטיה מזכירות לי להודות לאל שבפעם השלישית זה אכן הצליח.
אני נכנס לחדר והזיון של אתמול עוד שוכבת שם על המיטה. ישנה.
יש לה קימורים יפים. אני יכול להבין למה בחרתי בה. עטיפת
הקונדום השלישי, ההוא שהצליח לי איתו נדבקת לי לכף הרגל. אני
כמעט שמועד בניסיונות להעיף אותה. אבל היא נדבקת. אני מעיר את
הבחורה בליטופים עדינים ומקווה לסקס מוצלח של בוקר. אבל היא
מסתובבת אלי ואפילו לא חצי מחייכת. מתרוממת מהמיטה. "אני חיבת
לחזור או ש...ההורים שלי יהרגו אותי" היא אומרת תוך כדי פיהוק.
"ההורים שלך?" אני שואל בהפתעה גמורה. "מה את עוד גרה אצל
ההורים?" אני עדיין מופתע. "כן אתה יודע לפחות עד שאני אסיים
תיכון..." עכשיו אני מתקשה להסדיר את הנשימה. שכבתי עם...
ילדה. אני לא מאמין. למה היא לא אמרה לי. אני שונא את האלכוהול
הזה. אידיוט. טוב לפחות היא לא הייתה בתולה או משהו. "טוב קומי
תתלבשי אני אקח אותך הביתה." בנסיעה אנחנו שותקים. אני עוצר
ליד בית שאני לא רוצה לזכור. "בהצלחה בבגרויות" אני אומר לה
כשאני לא מוצא משהו מתאים יותר להגיד. "נהיה בקשר?" אני שואל
כדי להיות נחמד. אבל היא רק טורקת את הדלת בחיוך. הבנות של
היום זה לא הבנות של פעם. הן כבר יודעות טוב מאיתנו מה זה זיון
חד פעמי. לא נותנות לעצמן להיקשר לגבר. אפילו אני כבר איכשהו
נקשרתי אליה. והיא כלום. לא היה נעים, לא היה נחמד. לא תודה,
לא שלום. רק יוצאת בחיוך מהאוטו. שיחקה אותה התיכוניסטית. אני
נוסע לכיוון ההורים. אחי הקטן מגיע עם אשתו הטריה לארוחת
צהריים ואני הרווק המזדקן בן ה-34 מגיע לבד. אם היא לא הייתה
תיכוניסטית ואם היה עומד לי על הפעם הראשונה... אולי הייתי
מביא אותה. אנחנו יושבים לשולחן העמוס בכל טוב. אשתו של אחי
דווקא מותק של בחורה. איך אני מקנא בו לפעמים. אני שלימדתי
אותו כל מה שהוא יודע נשארתי בסוף רווק. אבל אני והוא שונים.
הוא תמיד ידע מה הוא רוצה מעצמו. מגיל צעיר. אני תמיד רציתי
הכל מהכל. ואני עדיין רוצה. ואמא ואבא כבר מבוגרים וכל האחים
הביאו נחת חוץ ממני. אמא מגישה לי אוכל לצלחת במבט כואב. אבא
מחייך אליי. אנחנו מרימים כוסית יין. "בקרוב אצלך!" מחייכת
אליי אשתו הטרייה של אחי. והוריי נוקשים בכוסיות כמו אחוזי
אמוק. אני לוגם מהיין. למרות שעוד דופק לי הראש מאתמול. אני
אוכל בביסים גדולים. רוצה כבר ללכת הביתה לישון. הזוג הטרי
מספר על ירח הדבש ועל כל מיני דברים של נשואים. אני מתרומם
ומכריז שאני הולך. אמא קצת מתאכזבת אבל לאכזבות ממני היא כבר
רגילה. אבא מחייך. "לך." הוא אומר לי. אני מנופף לאחי ואשתו
ויוצא מפתח הבית. שואף אוויר של בישולים לתוך ריאותיי ונכנס
לאוטו. אני מגיע הביתה ונכנס למקלחת חמה. מחליף את הסדינים
והולך לישון. מי יודע... אולי היום זה היום ואני סופסוף אכיר
את אשת חלומותי אני מספיק לחשוב לפני שאני נרדם. בבוקר שלמחרת
אני מתעורר עם ילדונת שרועה לי על הכתף ומבין שגם היום זה לא
היום. גם היום הזיון של הלילה לא תהיה החתונה של מחר. גם היום
זרוקים על הרצפה שלש קונדומים. והשלישי היחיד שמלא. גם היום
אחרי פעמיים של צעידה לחופה אני בכל זאת מקווה שכמו בזיונים של
אתמול, הפעם השלישית תצליח.