נכנסתי לכיתה, הסתכלתי באנשים.
טיפה ביישנות צצה.
הנה, התחלתי התחלה חדשה.
כיתה חדשה, תנאים חדשים, אנשים חדשים.
לא ידעתי איך להתנהג, לא ידעתי אם אני אתחבר לשאר,
אם יקבלו אותי, אם ארגיש שייכת, לפחות קיוויתי...
קיווויתי שלא אצטרך להשתנות.
מהר מאוד קלטתי - מה שרציתי זה לא מה שיהיה.
במשך השנתיים, לא הראיתי את עצמי האמיתית,
הייתי מן צד שני שלי - שלא באמת רצה להתקיים.
עד שנמאס לי, די! אני אעשה מה בראש שלי.
קצת מוזר, אבל זו אני, תתגברו!

לכל האנשים שאיכשהוא מתביישים בעצמם,
לכל האנשים שמשתנים בשביל אחרים,
רק להזכיר לכם - שבכל הזמן הזה,
זה לא אתם, אתם לא נהנים מעצמכם,
אתם עסוקים בלהרשים, בלהיות הכי טובים, הכי
"מסורים".
אתם כולכם מ-ס-כ-ה אחת גדולה!
אז מספיק, צאו מזה - תפסיקו להסתיר את עצמכם!
האחרים יתגברו, אתם לא.
התקופה הזו לא תחזור על עצמה,
               
        לעולם...

               

נכתב כשהתבקשתי לחבר איזשהו קטע על התחלה חדשה שלי ובתוכו
להכניס עצה, זה מה שיצא...