מתהלך במסדרונות לבוש בלבן,
מאחורי החלוק מציץ הישבן.
הקירות סוגרים עלי, החלונות מסורגים,
בחדרים מעלי ישנים משוגעים.
במחלקה הסגורה החדרים מרופדים,
רפא אותי.
הסיגריה של הבוקר עם התרופות,
בשבע מתחילות הצעקות.
האחים הלבנים קושרים אותי למיטה,
מנסה להתנגד ומגיעה הלפיתה.
משאירים אותי לבד אך ממשיך לריב איתה,
סמם אותי.
הולך ושונא,
חריג ושונה.
הועדה הרפואית נוקבת בבשר,
כנראה אשאר פה גם מחר.
מתי אני יוצא, שואל ומסתכלים עלי,
"בשבוע הבא", הם עונים, "אולי".
לחברה אני מוכן, בבדידותי נברתי די,
שחרר אותי.
מתהלך בעיר בין הבריות,
מחפש אנשים ומוצא חיות,
זר ומנוכר לבוש בחליפה,
מי השפוי שיחזור לחברה.
ואני משתגע, אני רוצה למחלקה,
אשפז אותי.
הולך ושונא,
חריג ושונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.