היא אוחזת בגרב לבנה ובתנועת יד מהירה ומנוסה תולה את הגרב על
חבל הכביסה בעזרת האטב המנוסה לא פחות. פניה תמיד אוחזות ארשת
עייפה. מאחוריה חוויות קשות כך נראה, אולי איזה אבל או שניים
או לפחות איזה צער. בעודי חושבת את הדברים האחרונים כבר תלויים
על חבל הכביסה שלה בצייתנות כמה זוגות תחתונים ושלוש גופיות של
גברים. היא מרימה אליי מבט שגרתי, אני מחזירה לה מבט דומה
האומר - "היום לבנים, הא?" והיא מאשרת במבטה כאילו היתה אומרת
שלום. הרגל יומי קבוע השמור רק לשתינו.
בשעות הבוקר היא נוהגת לפתוח את התריסים וכך מאפשרת לי להציץ
לביתה. אני מבקרת אותה או שמא אומר אצלה, במבטי הנח על כל פינה
ופינה המוצגת לעברי. אני תולה עוד מגבת מטבח ומציצה אל עבר
הסלון שלה. כיוון השמש לא מאפשר לי לקבל את כל המידע החזותי.
היא מעשנת והיא רזה. ממש כחושה. חולת ניקיון כך נראה. בכל רגע
בו פוגשות עיני בדמותה היא מקפידה לאחוז במטלית או בגרב או לכל
הפחות באטב. נראה כי הבית שלה עומד דום לנוכח הווייתה מסלקת
האבק. היא עקרת בית. בעלה עובד. לא רואה אותו תכופות. היתה פעם
אחת חגיגית, שישי בצהרים,  אשר ראיתיה מחוץ לביתה על יד מכונית
בעלה ויחד הם עסקו במלאכת ניקיון במכונית. לא ראיתיה יותר מחוץ
לביתה. לא ברור אם יש לה ילדים. מעולם לא שמעתי קולות צהלה
מביתה. אולי ישנם כאלה. אם הייתי מחפשת מידע כפייתית הייתי
נעזרת במידע המוצג לעיני בכביסה שלה. אבל באמת ובתמים שלא
שמרתי את המידע התלוי הזה.
יש לה שיער פלטינה צהבהב, אסוף לרוב בגומיית קטיפה עבה. מזכירה
לי את סוג הבנות אשר מקבלות את הביטחון שלהם מפעולות ניקיון
כפייתיות. בנות אשר קשה להן להתמסר לגומייה דקיקה לדוגמא. אם
לא גומייה עבה אשר מסוגלת לחבוק בנאמנות קבוצת שיער צבועה
פלטינה, אז לא.
היא מנקה טוב יותר ממני. זאת אדע רק עצם העובדה כי היא תולה את
כלי המיטה אם אומר בזהירות. אישה אשר תולה כרית לאחר שימוש
לילי תמים, אכן מנקה מוצלחת ממני זה ברור.
היא בטח רואה את רשלנותי ומזדעזעת. קולטת את קצב עבודתי ושואפת
היתה להעביר לעברי תנועת יד מזלזלת במיוחד. זכותה. אבל לעולם
לא אדע. רק אוכל לראות שוב את מבטה חולף על פניי במהירות השניה
ומושפל מטה אל עבר הגרב.
היא משתקפת אליי. ואני אצלה בדמותה. כבבואה חיה היא מביטה בי
חטופות. שתינו אוחזות באיזו גרב באותם הרגעים. אינני יודעת אם
רואה אני בה מסכנה או שזו אני בעיני דמותה. אני כבר לא בטוחה
האם היא פועלת מבחירה חופשית. זה לא נראה כך.זה נראה יותר כמו
שזה נכפה עליה ואולי בחלוף השנים היא למדה לבחור בכל זה. אני
מקווה בשבילה. או אולי בשבילי. אנחנו שונות וזרות ובטח שקורצנו
מחומרים שונים. אך עם כל המבטים הזרים שאנו זורקות האחת אל עבר
השניה, ברגע ההוא המסוים, אשר שתינו אוחזות באיזו גופיה או
בזוג מכנסיים מטפטף, שתינו אחד. אחד שלם. עגול. כובס. תואם.
חי. אחד.