העט מתרוצצת במהירות על הנייר
רושם עוד מילה, מחשב עוד מספר
ואני מסיים לענות על השאלה
ושוב אותה מחשבה בי עולה
על כל מבחן כל יום אני שוקד
בכל שעה פנויה שכלי על תשובות ופתרונות עובד
ואני משקיע כדי להתקדם ולהצליח,
אבל מה בעצם אני כאן מרוויח?

כי מה שווים ההישגים, אם אני לבד,
ומה יעזרו לי מספרים, אם אין לי מחוצה להם אף-אחד
ואם אין לי עם מי לחלוק רגשות,
ואם אני לא מוצא אהבה
אז נשארה לי רק תקווה, שהמצב ישתפר...
אולי עוד שנה

אבל חלפה לה השנה, וכלום לא השתנה
ועכשיו גברילי ופגזים ממלאים את השגרה
ובכל יום שעת שקט, ואני לומד וקורא ומנסה פרטים לזכור
בכדי להשיג ציון גבוה נוסף
ובשלווה גם את המבחן הקרוב לעבור

וכשאסיים מצטיין, ויתקדם לקראת היותי מפקד
פעם בשבועיים הביתה אחזור
ואני לא אוכל להתעודד
כי למרות התקדמות והישגים, עודני דורך במקום
נתקע בבוץ וגורם לליבי לרעוד
כי כל פעם שיגרה אחרת היא מרכז חיי
ומקשה עלי למצוא לי אהבה
ואני מעביר לבד את ימי ולילותיי
ואולי המצב ישתפר, תמיד תישאר לי תקווה קטנה...
מי יודע, אולי עוד שנה.