|
אני יודעת שאני אמורה לשכוח אותך
הבטחתי, להם, לעצמי, כבר לא זוכרת למי
אני רק זוכרת שהגעתי למסקנה שזה הכי טוב לכולם
אז אני שוכחת אותך לתוך מילים
אני חייבת לזכור איך היית
ואני לא כותבת את זה כדי לעורר הזדהות
או לרגש אנשים
אני כותבת כדי לא לשכוח אותך
אני כותבת מתוך אנוכיות תהומית שאולי אני אשכח את האושר שהיה
לי אתך
לא לשכוח איך היית מסתכל לי בתוך העיניים
עמוק בפנים
איך לימדת אותי גם לראות אמת בעיניים של אנשים
איך לימדת אותי לשבת ולהסתכל לך בעיניים עמוק לתוך הנפש
לראות מה אתה מרגיש
כי אתה באמת כבר לא יודע
אני לא רוצה לשכוח איך הנחתי עליך את הראש
ואתה ליטפת לי את השיער, השיער שלי שאתה כל כך אוהב
ואמרת לי לא להסתפר לעולם כי זה כל כך יפה לי
אני לא רוצה לשכוח את העצב שהיה בקול שלך כשאמרתי לך שהסתפרתי
אני לא רוצה לשכוח איך הרמתי את הראש
ופשוט הצמדתי את השפתיים שלי לשלך
בלי להרגיש שום בושה או מבוכה
בלי לפחד שאולי אני עושה טעות כי ידעתי שזה נכון
לא לשכוח איך הרגשתי את הלשון שלך בתוך הפה שלי
לומדת אותי
לא לשכוח איך היא רקדה עם הלשון שלי בתיאום מדהים שכזה
לא לשכוח כמה קטן ותמים נראית לי באור הירח
עם הניצוץ בעיניים שלך
ואיך ראיתי בעיניים שלך את כל האהבה אלי
אני לא רוצה לשכוח את זה
אני לא רוצה לשכוח אותך
ואני יודעת שאני צריכה
כי הבטחתי
זה יהיה הכי טוב לכולם |
|
"למה החלטתי
לעבוד בזה? כי
אני אוהבת
ילדים..."
- מתוך "קוים
לדמותה של
הפדגוגית
הממורמרת",
עם-אובד, 1996. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.