הלוואי שיישבר לך הלב. הלוואי שיישבר למיליוני חלקיקים קטנים
שלא יתאחו לעולם. הלוואי שיישרף, יצלה על להבות חמות, אותו לב
קר ויפה, אותו לב קר ואכזר. הלוואי שיישרף וכשכל האדום והיופי
שלו יימסו וייזלו, יטפטפו טיפות טיפות לתוך אותה תהום שחורה
ומפלצתית אליה מטפטפים בסופו של דבר כל הדברים היפים ויישאר רק
השחור הקר והנבול שלו, אותו שחור שאני ראיתי, רק אז תוכל להבין
מה הרגשתי. מה הרגשתי באותו רגע כואב של פגיעה פתאומית בקרקע,
אותו רגע ששבר לי ת'כנפיים. הלוואי וגם הכנפיים שלך יישברו,
שתבין איך אני מרגישה. שתבין איך זה מרגיש כשכל החלומות שלך
מתנפצים בבת אחת. איך זה מרגיש כשהם נופלים מגובה אלפי
קילומטרים, נופלים על הקרקע הקשה והצחיחה של האדישות שלך.
נופלים ומתנפצים לאלפי רסיסים, רסיסים שייקח לי שנים לחבר אותם
בחזרה, ואולי לעולם לא אוכל לחבר.
אל תכעס, אני מבטיחה לך שביום בו אצליח להדביק מחדש את כל
החלקים כבר לא אכעס עליך, ביום שאצליח לחבר מחדש את החיים שלי.
אולי אפילו אוכל אז להסתכל על הכל כגחמה שטותית וילדותית, משהו
שקרה לפני אלפי שנים, כשהייתי עוד קטנה וטיפשה ועוד לא הבנתי
מהחיים, ואצחק מכל העניין. אולי ביום מן הימים אשכח. או אולי
תמיד אזכור ואסלח. אולי ביום מן הימים אוהב אותך שוב. אבל
בינתיים, בנתיים אני מקווה שיישבר לך הלב.