לכל אותם החודשים הארורים.

1.
ואז אני גומר לה בפה
והמלאכים עוצמים עיניים כדי להסתתר מן הרגישות.
והיא יפה
כאילו משהו רע עומד לקרות.

(אם כבר בני האדם אז אפשר
לתאר אותה כיפה)

כמה אלכוהול זורם בי
כמו צינור פרוץ
שככה יהיה לי טוב אפשר לטבוע בדם
כמה קר ואני כמעט ושוכח לישון,
וחור נפער כעיניה של מישהי
שפעם אהבתי נורא.


2.
כל המשקאות עוקבים אחרי
כמו כלבים חולים.
אולי מחר אולי מחר
השכרות מלטפת אותי כמו זונה
ליד האסלה

כמו אלוהים אדירים.


3.
איך חולמים עליה מבלי לקום לרגע להפסיק לנשום
והלב יורד לנעליים והגוף שמתאגרף
ואני שרוצה לעשות את הטעויות
הכי נוראיות שאפשר.

(היא מדמה את כולנו לערמות אפר
ומי שעף עם הרוח כמעט ולא חוזר).

-
פתאום
אני יכול לדמיין.


4.
ואז הם מחליטים על חוק לא כתוב;
מי שמרוקן ראשון את הבקבוקים
יכול לראות למרחק
ואז אפשר לחשוב
כאילו השמיים
בקושי מחזיקים.


5.
היא באמת הכירה מישהו שמוכר אופיום
בפינת רחוב באלנבי, איפה שהרוח
תמיד משנה כיוון.
הלוואי והייתם מתארים לעצמכם
איך כל המשוררים בוכים עליה בלילות.

אי אפשר לנשום בעיר הזאת
כל מרצפה מזכירה לי שם של בחורה.
כשהלב מלא ככה אני לא
מצליח להביט לכם בעיניים.
לכתוב לכם שיר. שירע.
רק הדם ממשיך לזרום
לאן, לאן
הוא זורם בכלל למה
תמיד אני שר לכם
שהנערים כמעט נופלים מן
הקצה.